המציאות בסוגיית הגרעין האירני והאפשרות שבעקבות המדיניות האמריקנית החדשה רוסיה תמצא את עצמה מחוץ למשחק, יוצרת דילמה עבור רוסיה. עד עתה נקטה רוסיה עמדה אמביוולנטית, לפיה מחד-גיסא היא מביעה דאגה נוכח האפשרות של הפיכת אירן למעצמה גרעינית תוך הכחשת כל מעורבות מצידה בסוגיה ומסכימה, כביכול, לצורך לפעול לעצירת תוכניתה זו ומאידך-גיסא היא תומכת באופן גורף באירן, לרבות השתתפות פעילה בפיתוח התשתית הגרעינית שלה.
נראה, כי עתה מתגברת ההכרה ברוסיה שעליה לנקוט עמדה ברורה ולבחור בין שתי אפשרויות: להשתתף במאמץ להכלת התוכנית הגרעינית, דבר שיתרום לשפור יחסיה עם המערב אך יפגע באפשרויות לניצול המשבר לקידום יעדיה, או לאפשר לאירנים להשלים את התוכנית הגרעינית, מצב בו תוכל רוסיה להפיק יתרונות יחסיים באשר למעמדה הבינלאומי.
הלבטים מושפעים הן מגורמים דינמיים חיצוניים והן מהעדר אחדות-דעים פנים רוסית. הרקע להבנת התנהלותה המדינית של רוסיה בנושא האירני הוא במישור הבינלאומי הרחב. רוסיה, המתמודדת מזה כעשור על שדרוג מעמדה הבינלאומי ובהיותה מונעת בשאיפות מעצמתיות, מפנה את רוב יהבה - לצד מאמצי הכלת האיומים לבטחונה הלאומי - לפעילות המכוונת לשינוי הסדר העולמי הקיים. מגמה זו מלווה ברטוריקה, לפיה היא בונה אלטרנטיבה "רב-קוטבית", בה תזכה למעמד שיוויוני ותוכל לממש את יתרונותיה היחסיים, לעומת העולם "החד קטבי" הנוכחי שבהובלת ארצות הברית.
בתרגום למדיניות החוץ, רוסיה משלבת פעילותה כחלק מהמערכת הבינלאומית הקיימת וכפרטנר ראוי למערב עם פעילות מקבילה במשור האזורי, המכוונת לצמצם את השפעתם של ארצות הברית והמערב באותו אזור לצד פעילות אקטיבית ומתריסה בזירה הבינלאומית. במקביל נאלצת רוסיה לסכל את לחצי ארצות הברית/נאט"ו, המסכנים את ביטחונה הלאומי באזורים בהם יש לה אינטרסים, במזרח אירופה ומדינות ברית המועצות לשעבר.
במדיניות ברמה אזורית, מופעל העיקרון של בניית שיתוף פעולה עם מעצמה אזורית מובילה, במגמה אנטי מערבית, לרוב. הדבר בא לידי ביטוי מלא במזרח התיכון והעולם המוסלמי בכללותו. לרוסיה יחסים של שיתוף פעולה ויכולת הידברות מקבילה עם כל הצדדים בסיכסוכים המקומיים, עובדה המעניקה לה יתרון יחסי מובהק. ואולם התמיכה העיקרית היא בשותפיה האנטי-מערביים.
אירן נתפסת על-ידי רוסיה כשחקן מרכזי במרחב המזרח תיכוני ובאסיה המרכזית (בדגש על אזור הים הכספי), דבר שמציב את אירן כמעצמה בזכות עצמה, באזור חיוני ומרכזי לאינטרס הגיאופוליטי הרוסי. רגישות האזור גם בהיותו יעד לאינטרסים זרים מערביים, איסלאמיים ואף סיניים. אירן - השנויה במחלוקת גם ברוסיה - זוכה ליחס מיוחד, כפרטנר של רוסיה לבלימת המערב וכמנהיגת העולם האיסלאמי העתידי.
משיקולים אלה ההנהגה הרוסית נוטה להאמין שבבחירת הצד האירני היא תצא נשכרת יותר, גם על חשבון יחסיה עם המערב. השאיפות האימפריליסטיות של אירן, והתנהגותה הבלתי צפויה לאחר השגת נשק גרעיני, למשל, אינם נראים כאיום המצדיק ויתור על היתרונות שבשינוי הסדר האזורי ואולי אף הגלובלי.
בנוסף, לרוסיה ברור שאם תוותר על מעמדה באירן יביא הדבר את סין לפעילות במקומה באזור זה ולכן היא תעדיף לוודא שסין רחוקה מאזור המזרח התיכון, מאסיה המרכזית, ומהים הכספי. מנגד מזוהים ברוסיה חששות מפני איום אירני פוטנציאלי על אינטרסים רוסיים בעתיד — שכנים חזקים תמיד חדרו לתחומי האינטרסים הגיאופוליטיים של רוסיה.
גם התחרות הכלכלית במרחב הים הכספי והפוטנציאל השלילי של הסתה איסלאמית נגד רוסיה, לצד החשש מניצול המטריה הגרעינית, אם תושג על-ידי אירן, להרחבת האימפריה על חשבונה של רוסיה מהווים מקור לדאגה. ההתנהגות הבינלאומית האירנית מביכה אף היא את רוסיה לא במעט. לצד השיקולים המרתיעים הללו, רוסיה בוחרת בתמיכה באירן בתחומים חיוניים: המדיני, הכלכלי, והביטחוני (אף כי יצוא הנשק לאירן הינו זהיר ומבוקר, ומתחשב ברגישויות אזוריות).
באשר לתוכנית הגרעין האירנית, מקובל ליחס לרוסיה תפקיד מהמובילים בבניית התשתית הגרעינית, ובעיקר הכוונה להקמת הכור בבושהר ולתופעת ה"זליגה" של ידע וטכנולוגיות מרוסיה לאירן בשנים קודמות. רוסיה מצידה גרסה שמעורבותה הסתכמה בהקמת פרויקט לצרכי שלום בלבד. לדבריה, לאירנים אין לא כוונות ולא יכולות לממש תוכנית גרעינית צבאית. ואולם לאחרונה, אחרי תקופת הכחשות ממושכות ולנוכח הוכחות בוטות המלוות בהתגברות הלחץ הבינלאומי, שונתה הרטוריקה הרוסית. עתה נטען שאם אומנם היה ניסיון אירני כזה, הרי רוסיה לא נתנה לכך את ידה אלא אחרים עשו זאת (סינים, צפון קוריאנים, פקיסטנים, ואף אירופאים). רוסיה מצידה דבקה בהכחשת היכולת האירנית להשלים את הפרויקט הצבאי, ודאי לא בטווח הקרוב.
מאידך-גיסא, רוסיה אינה תומכת בהפעלת לחצים על אירן, מתנגדת לשיטת הסנקציות ובוודאי דוחה כל אפשרות למעורבות צבאית להפסקת התוכנית. להיפך, העמדה הרוסית היא שיש לפתוח במשא-ומתן מחודש עם אירן, על בסיס שיוויוני ובסגנון שונה, כדי להשיג פיקוח בינלאומי אפקטיבי. אומנם, גורסת רוסיה, שום דבר לא ימנע עתה את התוכנית, אולם ניתן להאיט אותה בהרבה וזה אפקטיבי יותר מתקיפת אירן, שבמקרה המרבי תשיג האטה מוגבלת.
לרוסיה ברור שהשלמת התוכנית הגרעינית הופכת את אירן למעצמה בעלת אמביציות מוכחות ומרחיקות לכת. שכן גם אם לא מדובר באיום גרעיני מיידי, אפשריים ,למשל, מהלכים אירניים לשינוי המציאות הגיאופוליטית על חשבון שכניה, ואולי על חשבון האינטרסים הרוסיים. אכן יש מקום לחשש רוסי מהסוג האמור, ובפרט אם יחולו שינויים בשלטון באירן שלא ניתן היום לצפות אותן. אולם, מאידך-גיסא, הרוסים בדעה שדווקא הנשק הגרעיני הוא הגורם שתורם ליציבות כפי שהוכח במלחמה הקרה.
רוסיה מוקפת מכל עבר במעצמות גרעיניות ואחת נוספת לא תשנה את המאזן. על-פי היגיון זה, היה ולא תבלם התוכנית הגרעינית, ואירן תהפוך למעצמה, יווצרו עבור רוסיה יתרונות נוספים ובהם שינוי הסדר המרחבי ואולי אף הגלובלי, בו יהיה לרוסיה מעמד של יתרון. משום שבמציאות זו יהיה מקום לבקרת החמוש, למנגנוני פקוח וסדורי ביטחון בינלאומיים. רוסיה תרצה להיבנות מכל אלה על-ידי הידברות יעילה עם כל הגורמים המעורבים ותשאף לתפקיד של מובילה.
היות ותהליך גרעיני מוצג עתה כבלתי הפיך, מציעה רוסיה דיאלוג חיובי עם אירן כבר עכשיו תוך הכרה בתביעותיה למעמד בינלאומי ראוי. זאת כדי לבנות כלים להכלת האיום העתידי על-ידי מערכת של הסכמי פקוח והגבלה מסודרים. בהקשר זה מתייחסת רוסיה לאופציית תקיפתה של אירן באורח ביקורתי ומתריעה מפני תוצאות הרות אסון בעקבות תגובה אירנית קשה ותוהו ובוהו בינלאומי.
ברור שמעמדה של רוסיה והאינטרסים שלה עלולים להיפגע כתוצאה מתקיפת התשתית הגרעינית האירנית. אולם ניתן להצביע גם על יתרונות מסוימים, שאם ינוצלו כראוי תצא רוסיה נשכרת - הצורך בשיקומה של אירן והשתלבות רוסית משודרגת בכינון הסדרים אזוריים חדשים.
בסיכום נראה, כי ההתנהלות הרוסית בסוגיית התוכנית הגרעינית האירנית מכוונת להכלת צעדים לבלימת התוכנית על-ידי הקהילה הבינלאומית. אפשרי על כן שרוסיה נותנת עדיפות להשלמת התוכנית הגרעינית האירנית במגמה להפקת יתרונות יחסיים מכך בהמשך. זאת כגורם מגשר, מפקח ומאזן במציאות של סדר אזורי חדש, המקפל בתוכו את החלשתן של ארצות הברית ושל ישראל.
אשר על כן, במציאות הנוכחית של חידוש המאמץ להכלתה של התוכנית הגרעינית האירנית, ניצבת רוסיה בפני דילמה. ההתייחסות הרוסית לנושא האירני מונעת על-ידי שילוב של שאיפותיה המעצמתיות בזירה הבינלאומית, האילוצים המדיניים החדשים ולבטים פנימיים ברוסיה. חשיבותה של אירן בעיני רוסיה מושפעת מראייתה את אירן כמנהיגה פוטנציאלית של העולם המוסלמי וכמעצמה אזורית עתידית. ככזאת אירן הינה פרטנר אזורי רצוי ונכס לאינטרסים רוסיים גלובליים.
לתוכנית הגרעינית האירנית, גם אם זו נתפסת כאיום חמור הן ברמה האזורית והן ברמה הבינלאומית, ואף עלולה לסכן אינטרסים רוסיים בעתיד, מיוחס מימד חיובי. מדובר בהשפעתו המהותית של הנושא על הסדר האזורי והבינלאומי שיעניק יתרונות יחסיים לרוסיה, כשותפה פעילה בעיצוב ההסדרים הבינלאומיים.
לאור האמור, בדילמה הניצבת בפני רוסיה של בחירת צד- אם זה של מאמצי בלימת התוכנית האירנית יחד עם הקהילה הבינ"ל, או זה של תמיכה בהמשך התוכנית האירנית, רוסיה ממצבת עצמה בעמדה נוחה יחסית, ונערכת להבנות מכל העולמות. קיימת אפשרות ריאלית של תמיכה רוסית בתוכנית הגרעינית האירנית תוך נטרול מושכל של מאמץ ההכלה הבינלאומי. ואולם, החלטה זו, גם אם התקבלה, הינה קשה לזיהוי, דינמית וניתנת לשינוי בכל שלב, בהתאם לנסיבות שיווצרו.