יפה עשו מיקי רוזנטל ואילן עבודי כאשר ציירו לנו את התמונה העגומה של שקשוקתנו המסריחה והדוחה. משנפרשו העובדות יש ודאי מקום לפרשנויות, ואני אנסה להתמקד בשורש הבעיה, ובדרכים לתיקונה. ונתחיל בדרך השלילה.
- מוקד הבעיה אינו ביהודי הגלותי המתחמן את הרשויות עוד כאשר הוא ברחם אמו.
- מוקד הבעיה אינו בעובדה שאנחנו בשלבי המעבר מ-STARTUP לחברה, מצב ממנו נצא או מפורקים או מחוזקים.
- מוקד הבעיה אינו בעובדה שאנחנו ראש של גאון בן 35 על גוף של תינוק בן 3.
- המוקד הוא בעובדה שכאשר הפוליטיקאי ו/או העיתונאי מגיע לשיא חייו בשקשוקתנו, הוא כבר קשור ומסובך בהתחייבויות, מהן לגיטימיות ומהן לא, כלפי אלה שהביאוהו עד הלום, ושלוש הסיבות הראשונות הן רק עוד שמן הנשפך למדורה.
ו
הפתרון:
שחרור העיתונות והפוליטיקה מכבלי ההתחייבויות המסרטנים לבעלי ההון, וצמצום היווצרותן של התחייבויות חדשות. חלק מהשחרור הזה לא יתבצע על-ידי שבירתו בפועל אלא על-ידי החלת חובת דיווח עליו, לכלל הציבור.
מבט קצר על משפחת עופר מראה לנו שאבן דרך בעברם הנדל"ני באזור המרכז הייתה תרומות בלתי-חוקיות לבחירת אלי לנדאו וצבי בר, שני בולדוזרים, אשר מעצם בחירתם נהיו אוטומטית יושבי-ראש ועדות מקומיות, ואחרי כן פעלו גם באינטנסיביות במסגרת הוועדה המחוזית - תוך שהם שולטים בפועל באדמות אשר ברצותם הן חול, וברצותם הן זהב, ודווקא בעניין האחים עופר הם הפכו חול לזהב, באופן בלתי-חוקי בעליל, ובית המשפט המחוזי בתל אביב הפך את החלטתם.
כך נולד ומת מיתת נשיקה פרויקט מרינלי (חוף הנכים), כך נולד ונותר נכה פרויקט המרינה, כך נולד ומת פרויקט המגורים ברחוב הירקון בתל אביב [קישור], כך נבנה אלי לנדאו כפוליטיקאי במדינת ישראל, וכך הוא המשיך, כאשר הוא משאיר מאחריו שובל ענק של תהיות, תמיהות וסימני שאלה - אשר ברובם תמצאו מישהו ממשפחת עופר בסביבה.
יש עוד פוליטיקאים שנבנו מתרומות - תרומות אשר מלוות אותם עם סימן שאלה גדול לגבי שיקול דעתם בכל הקשור להחלטותיהם בעניין התורמים, והדוגמה המובהקת, אהוד אולמרט ובנק לאומי. נכון, היועץ המשפטי לא הגיש כתב אישום, אך די בפרטים שפורסמו ולא הוכחשו על-מנת לאשר ב-100% את הרעיון הבסיסי: מרבית הפוליטיקאים בישראל, מגיעים לשלטון עם ידיים קשורות מאחורי הגב, ועם מחויבות בלתי אפשרית וסמויה לסקטורים מובילים במשק - ומכאן הדרך לגיהנם מובטחת.
או למשל מדברי השופט במשפטו הפלילי של אולמרט (יצא זכאי) -
[קישור]: "...אינני מוכן לקבל כעובדה מובנת מאליה שאנשי העסקים הנכבדים (סטימצקי, בכרי, תדמור, ברקוביץ, דייקסל, המבורגר ואחרים) גמרו, כל אחד לעצמו, אומר לשקר בבית משפט, רק משום אהדתם (ועתים, כנראה, יותר מאהדה) את הליכוד או מחמת יראה מיוחדת מאולמרט שעוצמתו הפוליטית עלולה להכרית את עסקיהם. בל יובנו דברַי שלא כהלכתם. ברור שגם אנשים נשואי פנים ועתירי ממון, ככל האדם, עשויים להילכד ברגשותיהם או באינטרסים אחרים ולהעיד שקר...".
ואיך יוצאים מהדרעק הזה, כי הרי מדובר בסרטן ממאיר, אשר ללא פעולות דרסטיות יכלה אותנו לגמרי. אציע מספר הצעות:
מחילה פלילית מוגבלת בזמן על עבירות שחיתות
כל אדם אשר ידו נגעה במעל, היה ויבוא מיוזמתו וידווח על מעשי שחיתות שעשה, יקבל מחילה פלילית, לא יתקבלו הלשנות אלא רק הודאות אישיות, המפרטות את חטאת אותו אדם וכל רשת השחיתות שמסביב לאותו אדם.
חקיקה מראש של חוקים למתן עונש מינימלי המחויב בחוק של 10 שנות מאסר ושלושה וחצי מיליון שקל קנס על מעשי שחיתות משרוך נעל ועד לשמים, שלא דווחו,
לאחר תקופת המחילה.
(מי שייתפס לאחר תקופת המחילה, גמר בפועל עם החיים עלי אדמות)
ויהיו ודאי מספר מועט של אנשים אשר ידברו, אך כאשר יזמרו הראשונים, ידברו גם הרבה אחרים...
יש קצת ריח של מקארתיזם בהצעה, אך לדעתי אין לנו ברירה מחד-גיסא, ומאידך-גיסא ניתן ללמוד את השיטה ההיא, לתקן את פגמיה כך שהנזקים יהיו מזעריים.
חובת גילוי נאות של עיתונאים על קשרים חברתיים עם בעלי ההון או אנשי שלטון
יחוקק חוק מדינה המחייב את מועצת העיתונות להקים אתר אינטרנט שיגלה לציבור הקוראים את הסביבה החברתית של העיתונאי.
עיתונאים יחויבו בחוק לדווח על כל אירוע שנכחו בו, בין אם הם יזמו אותו, ובין אם אחרים, בארץ או בחו"ל, והכולל יותר מ-10 נוכחים, ואשר אינו אירוע משפחתי (משפחה ממדרגה ראשונה), הם יפרטו את התאריך והשעה, את סיבת הארוע, מקום הארוע, ואת סיבת הזמנתם לארוע, האם הביאו מתנה ומה ערכה הכספי.
הדיווח לא יהיה חייב להיות מראש, הוא יהיה אישי בתוך 24 שעות מקיומו של הארוע, ויחול על העיתונאי - אישית.
כמו-כן ידווח כל עיתונאי על קשר חברתי/משפחתי/אחר עם כל אדם שהיה נשוא פעולתו העיתונאית. (והזמנה של גורם לאירוע של העיתונאי היא ודאי קשר, בייחוד אם הגיע ובודאי אם הביא גם מתנה אשר גובהה ייחשף על-ידי העיתונאי)
לדוגמא:
- אם דן מרגלית עסק בערוץ 10, בענייני בתו שירה מרגלית (שנפגעה על-פי החשד על-ידי דודו טופז) יהיה למחרת באותו אתר דיווח מקוצר של דן מרגלית על הנושא;
- או אם ארי שביט פגש (כולל פגישה טלפונית) את עידן עופר, מספר ימים לפני שהופיע בערוץ הראשון בפאנל של שיטת השקשוקה, יהיה למחרת דיווח מקוצר של ארי שביט על הנושא.
עיתונאים לא יצטרכו לזרוק את חבריהם, חלילה, אך חובת הגילוי הנאות תהפוך לחובה חוקית, המחויבת להתמלא תוך 24 שעות מהארוע או מהפעולה העיתונאית.
החובה תחול גם 20 שנה לאחור (עם הקלה בנוגע לתאריכים מדויקים של האירועים).
עיתונאי שייתפס על אי-דיווח היסטורי יוקע על-ידי הציבור, על כל מקרה של אי-דיווח מכאן ולהבא, העיתונאי יועמד לדין וקרוב לודאי שיאבד את פרנסתו.
הסרת מרבית המגבלות על סכום תרומות למפלגות
חוקי המימון של מפלגות הם בלתי-אפשריים, ומורידים למחתרת את מרבית סכומי התרומות, בהופכם את הפוליטיקאים לשותפים סמויים של בעלי ההון, ולעבדיהם הנרצעים. יש להסיר את המגבלות על הסכומים.
חיוב בגילוי נאות ומפורט בנוגע לתרומות
יש לחייב את נותני התרומות לדווח עליהן באתר אינטרנט שיוקם, תוך 24 שעות ממתן התרומה, יתקבלו תרומות רק מתאגידים ישראלים המוחזקים 100% על-ידי בעלים ישראלים שאינם תאגידים או שותפיות (כך ששמות הבעלים ברורים ומובהקים ומזוהים חד-משמעית) או על-ידי תורמים מזוהים באופן מלא, בין אם אזרחים ובין אם שאינם אזרחי המדינה.
תורם יוכל לתרום רק למפלגה אחת בכל מערכת בחירות לכנסת, או רק לסיעה אחת בעד שלוש רשויות מקומיות בכל מערכת בחירות לרשויות המקומיות.
בכל תרומה יפורט גובה התרומה, המניע לתרומה; במקרה של תאגיד, פירוט השם של יוזם התרומה בתאגיד.
היה והפוליטיקאי הנתרם זכה בבחירות, תחול עליו ועל התורם חובה לדווח בכל תקופת שהותו של הפוליטיקאי בפוליטיקה, על כל שמץ של שיתוף פעולה עם התורם, אישי, ציבורי, אחר - במסגרת אותו אתר אינטרנט.
ולסיכום, אין לנו סיכוי למגר את השחיתות כאשר היא כל-כך מקובלת וכל-כך מושרשת, אלא אם ננקוט בשורה של פעולות דרסטיות, במסגרתן נפוצץ את מורסת העבר, ומכאן ולהבא נשחרר את הלחץ השלטוני המדומה המגביל סכומי תרומות, ובפועל מפיח עוד ועוד רוח בשריפת השחתות, יש לסמוך על העיתונאים ועל הפוליטיקאים, יש לתת להם יד חופשית לפעול, תוך הטלת חובה לדווח על פעולותיהם לציבור באופן ברור וגלוי - ו
מי שיפשל ישלם ביוקר.
- גילוי נאות: במהלך ההכנה של רשימה זו, ולאחר שמרביתה הייתה כבר כתובה, נתקלתי בחומר אשר כתב דרור עזרא ממפלגת הירוקים, ויש במה שאני כותב כאן, מכנה משותף רחב עם תשתית הניתוח של דרור עזרא [קישור]>