אני מבקש להתייחס לשיטת התקצוב של בתי הספר התיכוניים על-ידי משרד החינוך. בסיס התקצוב מבהיר, למרבה הצער, כיצד משרד החינוך עושה צחוק מחוק שהוא חייב לשמור עליו מכל משמר.
אחד מבסיסי התקצוב של בתי הספר התיכוניים בישראל מבוסס על מכסה של 21 נקודות בבחינות הבגרות. 21 נקודות הן בבחינת מיטת סדום עלובה, בה מעניקים במקרה הטוב את המבוא להקדמה לה זקוק תלמיד בבית ספר תיכון, שמבקש להמשיך ללמוד אחרי שירותו הצבאי במסלול אקדמי.
כמעט כל בתי הספר התיכוניים היטיבו ללמוד איך לצאת ממיטת הסדום של מתן מסגרת לימודית מזערית. הפתרון לכך נמצא בתשלומים המוטלים על ההורים כדי להוסיף את השעות החסרות להשגת מכסת נקודות גבוהה יותר.
המדינה אינה נותנת. ההורים יתנו. ראוי לציין שישנן מספר קטן של רשויות מקומיות חזקות וכן גם מועצות אזוריות לא מעטות, שנרתמות למלא את החסר במידה זו או אחרת. אך למרבה הצער, רבות הן הרשויות שאינן יכולות לעמוד בנטל שנזרק לפתחן. גם הרשויות החזקות נאלצות לפנות בסופו של דבר אל כיס ההורים כדי להשלים את המתחייב מבסיס התקצוב המעוות של 21 נקודות עליו מקפיד משרד האוצר להעביר למשרד החינוך.
למען ההגינות אני חייב לציין, שהנפגעים העיקריים הם ההורים לתלמידי בתי ספר תיכוניים הקרובים לרוח המפד"ל. בבתי ספר אלו נמצא אחוז גבוה של תלמידים שאינו מסתפק בניקוד המזערי המסתכם ב-21 נקודות. התלמיד מבקש בדרך כלל למקסם את סך הנקודות במדעים, ומתוך זיקה עמוקה ללימודי יהדות מבקש לעצמו תוספת מוגברת ומוצדקת של לימוד במסגרת ניקוד גבוה בתנ"ך, בספרות, בתלמוד ועוד. לעתים הוא יגיע ל-40 נקודות.
הפער בין 21 נקודות שנותנת המדינה ובין כ-40 נקודות ישלמו ההורים. כשלשון החוק מדגישה את המילה חינם. ישנם בתי ספר תיכוניים שחוטאים כלפי תלמידיהם וממלאים את החלל הפגום שיצרה מערכת החינוך באמצעות הפילנתרופיה. התברכנו בקרנות ובעמותות, שבתיאום עם משרד החינוך והרשויות מְמַמְּנוֹת תחומי העשרה במתמטיקה, במדעים, באמנויות, במחשבים ובעוד שלל נושאים לימודיים. לכאורה פתרון יפה, אבל למעשה פתרון שיש בו הרבה טעם לפגם. באמצעות הפילנתרופיה ובאמצעות כספי משרד החינוך והרשויות המקומיות ממלאים את החלל במורים המקבלים את שכרם לפי שעת עבודה בין 25 ל-40 שקל לשעה ללא תנאים סוציאליים, ללא ימי מחלה, ללא קרן פנסיה, ללא שכר בחופשות וללא פיקוח פדגוגי על עבודתם. התופעה של הפילנתרופיה על שלל הקרנות והעמותות, שצצו בשנים האחרונות כפטריות אחר הגשם, מבליטה את הפצע הממאיר של מערכת החינוך, בכך שאנו עדים היום למאות רבות של מורים העובדים ללא תנאים סוציאליים וללא כל הגנה של איגוד מקצועי.
שר חינוך בא ושר הולך. בינתיים המערכת הפילנתרופית מוסיפה עוד מורים המועסקים בתנאי חרפה ההולכת וגדלה משנה לשנה כדי למלא את מה שלא נותן משרד החינוך.
חייבת לקום תנועת מחאה של תלמידים, הורים ומורים נגד התופעה של העסקת מורים באמצעות קרנות, שהן למעשה כיסוי לחברות כוח אדם, המתעללות במורים הנאלצים לעבוד באמצעותן.
חייבים להיאבק להרמת בסיס התקצוב לבתי ספר תיכוניים מ-21 נקודות ל-35 נקודות לפחות.
אין ספק שחייבים להיאבק למתן שכר הוגן למורה במערכת כדי להסיר את הנגע של שכר לשמרטפים הנהוג כיום. כל גילוי של פילנתרופיה חייב להיעלם מהמישוריות החינוכית.
אסור להשלים עם העובדה שיהיו מורים חסרי הגנה של איגוד מקצועי, ויהיו נתונים אך ורק לחסדי הפילנתרופיה. הנושא הזה - אסור שיירד מסדר היום הציבורי.
הנגע שהתחיל כפצעון זעיר אחרי זבולון המר ז"ל התפשט לממדים מדאיגים, כשרק יוסי שריד בכהונתו הקצרה ניסה להתמודד איתה. אני מצפה מהשר גדעון סער לשים קץ לתופעה המחפירה.