טור מאת סטלה קורין ליבן, שהופיע אתמול בערב בכפולה הפותחת של "גלובס", נשא את הכותרת "הכתם של רקפת רוסק". קורין ליבר יצאה בו נגד הסכמתה של רקפת רוסק-עמינח, מנהלת החטיבה העסקית בבנק לאומי, לאפשר לעידן עופר לממן את כרטיס הטיסה שלה לחתונתו באי היווני מיקונוס.
"בנק לאומי מחזיק כ-18% מהחברה לישראל הנשלטת על-ידי משפחת עופר ועידן הוא היו"ר שלה", מזכירה קורין ליבר, "ללאומי גם יחסים עסקיים נרחבים של לווה ומלווה עם משפחת עופר בחברה לישראל, בכימיקלים לישראל, בים המלח, בטאוור, בצים, בבז"ן חיפה ואולי גם מעבר לזה".
לדבריה, הסכמתה למימון הכרטיס על-ידי עופר הוא "משהו שלא יעשה", "כתם בקריירה" ו"סוג של צזיקי יווני שיוטח בפניה פעם אחר פעם במאבק הקשה ורווי היצרים הצפוי להיפתח בתוך חודשים אחדים על התפקידים המבוקשים בבנק של המדינה, יו"ר לאומי ומנכ"ל לאומי".
הבוקר, בכפולה הפותחת של "כלכליסט", מופיע
טור באותו הנושא מאת גולן פרידנפלד, תחת הכותרת "624 דולר היו מונעים את המבוכה".
ב"דה מרקר", לעומת זאת, אין הבוקר טור דעה על רוסק-עמינח, על-אף ש
ידיעה על נסיעתה הופיעה אתמול באתר, תוך הדגשת ניגוד העניינים בכותרת. תחת זאת, מופיעה
ידיעה קצרצרה ולקונית במדור הרכילות של העיתון [שרון שפורר]. בלי "כתם", בלי "מבוכה" ובלי "צזיקי".האם הסיקור ב"דה מרקר" נובע משיקול מקצועי ענייני, הגורס כי הפרשה אינה חמורה ואינה מצדיקה מהומה תקשורתית, או אולי משום שלקבוצת הארץ יש, על-פי פרסומים בתקשורת, חוב של עשרות מיליוני שקלים לבנק לאומי?