כשמתאמצים לראות צד מלא בכוס ריקה

ועידת הפתח השישית, המתכנסת בבית לחם, בחרה לוועדה המרכזית מספר אישים בולטים, ביניהם: מוחמד רנים (אבו-מאהר), מחמוד אל עלול, ומרואן ברגותי, היושב בכלא הישראלי. בוועידה הושמעו דברים קשים ביותר כנגד ישראל מצד מי שהוגדרו על-ידי השמאל הישראלי, ועל-ידי האיחוד האירופאי וארצות-הברית, כ"מתונים". ה"מתונים" הסכימו לא לזנוח את המאבק המזוין בישראל, הסכימו שאין להתפשר על הקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים, הסכימו לא לוותר על זכות השיבה, והסכימו לא להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. כאמור, הציג הפתח ה"מתון" את "נבחרת החלומות" שלו. להלן מספר עובדות וציטוטים על אותה נבחרת "מתונה": במקום הראשון נבחר מוחמד רנים (אבו מאהר), אחד מבכירי ומייסדי תנועת הפתח, הידוע כמתנגד להסכמי אוסלו, תומך במאבק המזוין נגד ישראל, ומתנגד לפתרון של שתי מדינות. שלישי נבחר מרואן ברגותי, שכמפקד התנזים ומנהיג "גדוד חללי אל-אקצה", היה מעורב בהוצאתם לפועל של עשרות פיגועי התאבדות וירי כנגד ישראל. כיום הוא יושב בכלא הדרים ומרצה עונש מאסר על רצח יהודים. רביעי נבחר סלים זענון (מי שהיה יושב-ראש המועצה הלאומית הפלשתינית), שהצהיר ב-2001 בעיתון של הרשות הפלשתינית, ש"האמנה הפלשתינית הקוראת להרס ישראל לא שונתה מעולם, ועל כן נותרה בתוקף" [קישור]. חמישי נבחר נאסר אל קידווה (לשעבר שר החוץ הפלשתיני), שאמר "לא נפרק את הארגונים השונים מנשקם - הוא חוקי כל עוד נמשך הכיבוש", והמשיך ואמר "נשמור על הנשק כאופציה אסטרטגית" [קישור]. שישי נבחר ג'יבריל רג'וב שאמר בוועידת הפתח כי "הפתח לא זנח ולא יזנח את המאבק המזוין נגד ישראל" [קישור]. ראש מנגנון הביטחון המסכל בגדה לשעבר, אמר בעבר כי "מנגנוני הרשות לא ימנעו מהפלגים הפלשתינים להמשיך במאבק נגד הכיבוש הישראלי" [קישור], "ולא ישתפו פעולה פעולה עם ישראל במניעת פיגועים" [קישור]. רג'וב טען עוד כי "הפלשתינים ישיגו לבסוף כל גרגר אדמה בשטח שבין הנהר לים" [קישור]. שביעי נבחר תאופיק טיראווי, שאמר ב-2001 בחדשות הערוץ הראשון: "אנו בעד אוסלו, והיתרון הגדול של אוסלו הוא ששבנו לאדמת המולדת ואנו נלחמים בצבא הכיבוש ממרחק של מטרים ספורים" (חדשות ערוץ 1, 5.8.01).

מתינות - עניין של הגדרה

לאור העובדות הרשומות, עולה תהייה לגבי "מתינותו" של הפתח. עולה גם השאלה, "מהי ההגדרה הנכונה למתינות?" האם קריאה עקיפה לחיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי נחשבת כ"מתונה" רק כיוון שאינה קוראת במישרין לחיסול מדינת ישראל? את התשובה לשאלה זאת קיבלנו בימים האחרונים ממספר דמויות מפתח בפוליטיקה הישראלית: חבר הכנסת דב חנין (חד"ש) דרש לשחרר את מרואן ברגותי מכלאו לאחר היבחרו במקום השלישי לוועדה המרכזית של הפתח. "ברגותי היה אחד המפקדים הצבאיים הבכירים של הפתח בתקופת האינתיפאדה השנייה. עם זאת, אנחנו רוצים להתקדם ולא לחזור לאחור ביחסינו עם הפלשתינים" אמר חנין, שמאלץ את עצמו לשכוח את ההיסטוריה, וסופו שיחווה אותה שוב ושוב [קישור]. להזכירו, למרואן ברגותי, זו הפעם השלישית שהוא יושב בכלא הישראלי על פשעים שביצע. חבר הכנסת גדעון עזרא הצטרף ואמר שברגותי הוא "הבלם הטוב ביותר כנגד החמאס" [קישור], ויצר תלות של ישראל ברוצח "מתון" על-מנת לבלום רוצח אחר בעל אותה השקפת עולם. השר אבישי ברוורמן הגדיל ואמר שברגותי "יכול לחזק את הזרם המתון שתומך בפתרון המדיני" [קישור]. הפח הפלשתיני גלוי באיוולותם, אך אנו כסומים נופלים למלכודת שוב ושוב. הפלשתינים תובעים הכרה במדינה פלשתינית, לעומת זאת אין הם מוכנים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. יהיו כאלה שיאמרו שמדינת ישראל היא מדינה ריבונית חזקה, וככזאת אין היא זקוקה להכרת הפלשתינים בצביונה היהודי. אך אליה וקוץ בה. עמדה שכזאת מתעלמת מכמה מסקנות שזועקות להסקתן: עצם העובדה שהפלשתינים מוכנים לוותר על הזדמנות לשלום ועל הקמת מדינתם ובלבד שלא יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית, מעלה תהיות לגבי כנות כוונתם לשלום. רק מי ששונא מישהו שנאה תהומית, יהיה מוכן לפגוע בעצמו, ובלבד שהצד השני ייפגע יותר. יתר על כן, הדרישה הפלשתינית לזכות השיבה גרמה לגבה שלי להתרומם עד לפדחתי. במידה שהפלשתינים באמת מעוניינים בקץ הסכסוך, הרי מתבקש שיקלטו את הפליטים הפלשתינים אל תוך מדינתם העתידית, ולא יעמדו על כך שמדינת ישראל תוצף בנכדי ובניני הפליטים מ-48', שיערערו את עצם קיומה של מדינת היהודים היחידה. עושה רושם שמטעויות העבר אין אנו למדים. ככלב ששב אל קיאו, אנו שוב פוסעים במסלול שכבר נכשלנו בו. בכוח אנו מנסים לחזק גורמים, שמשום מה אנו מתעקשים לקרוא להם "מתונים". גורמים המדברים בשתי שפות, האחת מקרבת והשנייה מבטלת אותנו. אותם "מתונים" מדברים על שלום - כל עוד מדינת ישראל, כמדינה יהודית, לא תתקיים לאורך זמן. הם תובעים הכרה בינלאומית וישראלית במדינה פלשתינית, בעוד הם מצהירים שלעולם לא יכירו במדינת ישראל כיהודית. השמאל הישראלי, כמו-גם חברי כנסת 'תמימים' עם גישה ליברלית נאורה, מתאמצים לראות את הצד המלא של הכוס הריקה, ומתעקשים לקרוא לנו אופטימיסטים. גישה שכזאת מכהה את חוש 'ראייתם' התקין, ולאורך זמן תגרום להזיות קשות, ואף במקרים של התאמצות עיקשת - לעיוורון. אותם אופטימיסטים עיקשים יזדקקו במהרה לאופטימטריסט שיבחן את חומרת המצב, שאם לא כן, נידונו אותם אופטימסטיים לחיות בחושך שבו ידיהם יצרו.