שנת הלימודים בפתח והמורים במתח. גם הורים. גם תלמידים. נראה שהחינוך המתיר לילדים חופש רב, החינוך הדורש זכויות לילד, פג תוקפו ועלתה תוקפנותו.
הסכנות האורבות למורים ולמורות בכיתה, הדיבורים על בדיקת תיקי הילדים, מגלה לנו שאין המערכת מסוגלת להתמודד עם חינוך לנוער. המערכת שרצה בעקבות הקידמה בעקבות זכויות לילד מוצאת עצמה עירומה מהגנה כלפי אלימות פושטת.
אין זאת רק בעייתם של הורים ומורים. זוהי בעיית התלמידים הרבים הנוספים. הרי מדובר באחוזים קטנים של ילדים אלימים. אבל די גם בתלמיד אחד והמערכת עלולה לקרוס. התלמידים האחרים נמצאים בסכנה מפגיעה, מאלימות, ממצבי פחד וחרדה. איך אפשר ללמוד ככה? איך אפשר לחיות ככה?
אז במקום לשנן באדיקות רבה את זכויות התלמידים, הגיע הזמן שינוסח גם מסמך על חובת התלמידים:
חובת התלמידים לכבד את מוריהם.
חובת התלמידים להקשיב בשיעור ולנסות להבין.
חובת בתלמידים לכבד את חוקי בית הספר (אבל האם יש כאלה?)
חובת התלמידים להתלבש בצורה מכובדת לבית הספר.
חובת התלמידים להגיע נקיי ידיים לבית הספר.
חובת התלמידים להימנע מאלימות מילולית שמביאה אחריה כנספח אלימות פיזית.
חובת התלמידים להודיע אם יש גורם אלים בכיתה, למען יטופל.
חובת התלמידים להתאפק בכיתה ולא להביע דעות מרדניות ומתסיסות.
חובת התלמידים כמשמעה – ללמוד.
חובת התלמיד אינה לנהוג כמבוגר, כי אם לקחת אחריות למעשיו.
הילד הרי יודע מתי מעשיו רעים. אבל הוא מתרשל בהניחו שאביו ומוריו ידאגו בעצמם לחינוכו, וכשיבין שהחובה היא עליו ורק הוא אחראי למעשיו, יש סיכוי שיתאמץ יותר, ישקיע יותר ולא יתרשל.
חובת החינוך של המורה וההורה לשים לב כבר בניצן הראשון של מרד, של התנהגות בעייתית ולטפל בהקשבה ובתשומת לב. חוצפה משעשעת של ילד קטן עלולה להפוך לחוצפה גדולה של בוגר כעסן ומרדן.
אז חנוך לנער עוד בהיותו ילד. אל תחפשו איפה להתיר כמצוות הקידמה והנאורות הדוגלת בחופש ביטוי, מיצוי וביזוי. ציינו גבולות וסמנו אותם בקו אדום וחד.