המתווך ההגון
כל הכותרות הראשיות של העיתונים הבוקר, פרט לזו של ידיעות אחרונות, מוקדשות להתפתחות האחרונה במשא-ומתן לשחרור החייל השבוי גלעד שליט - אולטימטום שהוגש לחמאס בדרישה להשיב בתוך ימים ספורים בלבד להצעה הישראלית. התפתחות זו הולבנה על-ידי השבועון הגרמני "דר שפיגל", ומשם עשתה את דרכה לעיתונות הישראלית.
לפי מעריב [ג'קי חוגי, עמית כהן, אלי לוי וסוכנויות הידיעות], "אם יענה החמאס בחיוב, תהיה מוכנה ישראל לשחרר 450 אסירים תמורת שליט, ולאחר מכן גם אסירים נוספים". ואם החמאס יסרב לאולטימטום, מה תעשה ישראל? מידע על אפשרות זו לא מופיע באף עיתון.
רונן ברגמן, מציין בידיעות אחרונות כי "את הכתבה מפרסמים ראש משרד ה'דר שפיגל' בישראל, כריסטוף שולט, והכתב הבכיר של העיתון לענייני מודיעין, הולגר שטארק, הנחשב לבעל מקורות מעולים בביון הגרמני". ברגמן אינו נוקב בדיווחו בשמו של המתווך הגרמני האחראי להתקדמות במשא-ומתן, ואף מדגיש כי גם ה"דר שפיגל" נמנע מלציין את שמו ומכנה אותו "המתווך ההגון".
בן כספית מספק במעריב
הצצה אל פן אחר באחורי הקלעים של הפרסום האחרון. לפי דיווחו, אירעה ביום חמישי האחרון "תקרית קשה" בין העיתונאי הגרמני, שולט, לבין היועץ לביטחון לאומי עוזי ארד. כספית כותב כי לטענת שולט, כשביקש לשוחח עם ארד על עסקת שליט נענה באיום. "ארד הניף מולו אצבע מאיימת", כותב כספית, "ואמר לו: 'אם אני הייתי מקבל פרטים על מצבך הרפואי ומפרסם אותם בעיתון, איך היית מרגיש?'".
כספית מציין, כי "ארד מכחיש בתוקף את הדברים", אך כעבור משפטים ספורים מוסיף כי ארד מאשר ששאל את העיתונאי הגרמני איך היה מרגיש אם פרטים אישיים על חייו היו מתפרסמים בעיתון. כלומר, פער הגרסאות עומד על חודה של אצבע מאיימת. מכל מקום, עולה השאלה מדוע ארד זועם על שולט. היועץ לביטחון לאומי חושש, כמובן, לפרסום שיחבל בהתקדמות המשא-ומתן.
ארד מעלה גם נימוק ספציפי למתח בינו לבין אנשי העיתונות הזרה. "החשש הוא", מסביר כספית מפי ארד, "כי העיתונאים הזרים, ובהם אותו כריסטוף שולט, פועלים עם עיתונאים ישראלים וגם עם גורמים אחרים בישראל כדי לפרסם פרטים שלא מפורסמים בארץ. מיד כשהם מופיעים בעיתונות הזרה, יכולים הקולגות בישראל לפרסמם". במילים אחרות, ה"דר שפיגל" משמש כאן כ"מתווך הגון" בין המידע הנפיץ על המשא-ומתן לשחרור שליט לבין העיתונות הישראלית.
האם ארד איים אי-פעם באופן דומה על כספית או על עיתונאי ישראלי אחר? קשה לדעת, ואפשר שהציבור הישראלי לעולם לא ידע על כך, עד שדיווח על אירוע כזה יופיע בעיתונות הזרה.