מדונה - הישראלים לא פראיירים

היות שאני מתגוררת בקרבת פארק הירקון והיות שאני מרבה לרכוב על אופניי בלילות הקיץ החמים, חשבתי לעצמי שפעם אחת, לשם שינוי, יהיה זה נחמד לרכוב על אופניים בעת ההופעה של מדונה. בסך-הכל, לא כל יום כשאני עושה את הספורט הפרטי שלי, מלכת הפופ של העולם מתנדבת להשמיע באוזניי ממיטב להיטיה, ובתוך כך להזכיר לי את ימי בית הספר היסודי העליזים, אז התוודענו למיטב להיטיה של המלכה. וכך, חמושה באופניים, סבורה כי "יהיה זה נחמד לשם שינוי", רכבתי לעבר פארק הירקון כשהבומים והבאסים של הופעתה מגיעים עד לדירתי. כשהגעתי לשם נגלה לעיניי מחזה של "אי-פראייריות". עשרות, אם לא מאות ישראלים, התגודדו מסביב לגדר, עם משקפות, חלקם רקדו לצלילי המוזיקה של מדונה ואחרים (בלא משקפות) נצמדו לגדר וקיוו לתפוס כמה שיותר מן המדונה. מעבר לגדר נראתה דמות קטנה, מקפצת, שניתן היה להניח שהיא מדונה, כי הזרקורים כוונו אליה, אך לא היה ניתן להבחין בקווי המיתאר החטובים (מדי!) של גופה או בפנים המדונאיות המוכרות שעברו כל-כך הרבה מטמורפוזות ו"המצאות מחדש" בעשרים וחמש השנים האחרונות. ניתן היה לראות רק אור לבן מרצד, לחבר אחד ועוד אחד ולהבין שאם האור הלבן המרצד הזה עומד על הבמה ובוקעים ממנו קולות של מדונה - כפי הנראה זאת מדונה. בשלב מסוים האופניים שלי התפנצ'רו וחשבתי לעצמי שזהו בטח כוחה הקבלי של המלכה, בבחינת "ככה ייעשה למי שמסתנן להופעתי", בטח איזה כישוף קבלי סייע לה להדגים את פירושו של הדיבר "לא תגנוב".

תושבי הדר יוסף לא פראיירים

בימים כתיקונם שכונת הדר יוסף היא דינוזאור אורבני, ובעוד עשרים שנה תיירים יעלו לרגל לראות מיצג שכבר נעלם מן העולם - מרכז מסחרי בצורת 'ח', כמו של פעם. בניגוד לקניונים היוקרתיים ברמת אביב השכנה, עם כל המותגים הנכונים, בהדר יוסף יש את ה"אופניים של דהרי", שממלא אוויר בחינם ולא גובה כל תשלום ממי שרכש אצלו אופניים, יש את "אופנה חדשה" (גברת שמוכרת שמלות לנשות השכונה, תוך שהיא מדרבנת אותן: "כן, השמלה הזאת מסתירה לך את הבטן", "כן, השמלה הזאת מסתירה לך את הישבן" ובכך מפמפמת דיכוי מופנם לבנות השכונה), יש את השווארמה השכונתית, יש את הקונדיטוריה של גלית, ויש את כלבתול של אלונה - מקום בו עומדים בתור כל יום מספר כלבים בשביל להסתפר. בימים כתיקונם זו שכונה שלווה, עם הרבה כלבים משוטטים בלא בעלים, והורים שמרכיבים את ילדיהם עם אופניים, כשברקע א. דורי מאיים להשתלט על השכונה בתוכנית פינוי-בינוי מכוערת, וברחובות מסוימים מנהלים מלחמות של "החתמות" על הסכמה לפינוי-בינוי. ביום רביעי (2.9.09) קיבלה שכונת הדר יוסף כותרת נוספת: שכונת ה"לא-פראיירים". אם כרטיס להופעה של מדונה עולה 500 שקלים, ואם הדי הופעתה של מדונה ("כמו תפילה", ועוד ועוד) נשמעו היטב בשכונת הדר יוסף, וכל שכן יכול היה לצאת למרפסת ולרקוד לצלילי הרמיקס של "כמו תפילה", הרי שכל תושב של הדר יוסף הרוויח "הטבה" בשווי 250 שקלים (נניח, זה שווי הופעתה של מדונה בלא המראות אלא רק עם הצלילים). וכך יצאו תושבי שכונת הדר יוסף "לא-פראיירים".

מה שצרם לי בהופעה של מדונה

היות שגם אני נמנית עם ה"לא-פראיירים" שלא רכשו כרטיס להופעתה של מדונה אלא רק ניסו באמצעים פרימיטיביים כגון רכיבה על אופניים או צפייה ביו-טיוב לתפוס פירורים, יש לי כמה תובנות מצפייה בקליפים של מדונה בהופעה ב"יזראל" ביו-טיוב. הקליפ שניתן לראות בקישור זה צרם לי, מטעמים שרק בדיעבד יכולתי להבין מהם. כפי שהינכם יכולים לראות בקליפ, מדונה שרה על "מסיבה" ומזמינה "נערה" להגיע ל"מסיבה" ו"לחגוג" ועד מהרה ה"נערה" מצטרפת, ורוקדת עם מדונה, "כי אם היא תחכה זמן רב מדי זה יהיה מאוחר מדי" (משפט הלקוח מפמפומי ה"תפסי חתן" של הדודות). ומה בכל זאת היה מזויף? הרקדנית אשר מסמלת את ה"נערה" ש"הוזמנה" ל"מסיבה" מחייכת חיוך מטופש ודבילי לאורך כל ההופעה. מן חיוך של בובות דיבור מהבטן כאלו, חיוך שנראה כאילו מישהו הלעיט אותה בכדורים נגד מחשבות עצובות, ויש לה שמחה כפויה, מאולצת, מופלצת ומזויפת, מן חיוך דבילי שלא מש מפניה ושמחת בית השואבה בעיניה המסוממות משמחה. יחד עם מדונה - הן רוקדות, תוך שהבעת השמחה העילאית על כך ש"יש מסיבה" אינה משה מפניה. זהו! נפל לי האסימון. זה מזכיר כל-כך פסטיגל, הפעלות ילדים במסיבות יום הולדת, "ילדים, כן, לשמוח", "להיות שמחים", רק שלמרות סגנון מיכל-ינאי-מפעילת-ילדים, הבגדים הם בגדי עור עם קונוטאציות של סאדו-מאזוכיזם ומיניות אנורקטית ספורטיבית במיוחד של לובשי בגדי עור ורשת צמודים. אך הסגנון: "ילדים, עליכם להיות שמחים". מה שצרם הוא הניגוד בין מילות השמחה האורווליסטיות (מזכיר פרק אחד בסימפסונז בו האח הגדול השתלט על העיירה ומחייב את כולם לשמוח, וקרא את מחשבותיו של מי שלא שמח וכולם עטו על פרצופם שמחה מאולצת), ה"מסיבתיות" וכולי, לבין גופה של מדונה שמסמל משטור - בכדי להגיע לגוף שכזה בגיל 51, נדרשת משמעת עצמית רבה ומשטור רב, ובכלל, כל הופעתה סימלה משטור של אימונים, שתוצאותיו מונחות פה לפנינו. בכלל, במסגרת ה"מדונה-מאניה", קראתי על אודותיה קצת ב-Ynet, שריכז את כל הכתבות שנכתבו עליה לאורך השנים בעיתון. מסתבר שלבתה לורדס היא לא מרשה לצאת עם בנים "עד גיל 18" (זאת האימא שעולה על הבמה בתחתונים בגיל 51), ו"זורקת כל בגד שלורדס משליכה על הרצפה - כדי לחנך אותה 'להחזיר בגדים לארון'". הנה, מסתבר שמי שמציגה חזות ספונטאניות בשיריה (כל שיריה, החל משנות השמונים המוקדמות ואילך, כאילו לא התבגרה מוסיקלית, עוסקים במוטיב החוזר של "נערה, בואי למסיבה" בואריאציות שונות) אינה אלא אם "בוצ'ה" וממשטרת אשר כופה על בתה להשיב בגדים לארון "או שהיא תזרוק לה אותם" (היא גם אינה מרשה לה לצפות בטלוויזיה כי זה "זבל"). אז מה את אומרת מדונה? כולם חייבים לבוא למסיבה, לעטות שמחה מופלצת של מי שלקח כדורים נגד עצבות על פניהם, אבל כשהם מתארגנים למסיבה, אסור להם להשליך בגדים על הרצפה תוך כדי מדידת הבגדים למסיבה, פן אימא-מדונה תשליך להם אותם לפח?

על מה דיברו מדונה וביבי בארוחת הערב?

אני יכולה לדמיין את 'השיחה בנעימים'. מדונה מבטיחה שהיא תאריך את חצאיתה בפעם הבאה (החצאית כבר עולה מעבר לקו המפשעה וחושפת חוטיני שחושף גוף שהוא פרי שנות אימונים בסטודיו הפרטי עם מאמן הכושר האישי) - בכדי לא לפגוע ברגשות הדתיים. בתמורה מבטיח ביבי למדונה שעל כל סנטימטר של הארכת החצאית בפעם הבאה שתופיע פה ("שלא תהיה כעבור 16 שנה") הוא יבטל כ-50 יחידות דיור מתוכננות בהתנחלויות.