מסעו של שר החוץ אביגדור ליברמן ביבשת אפריקה עומד להסתיים, ולפי אפס הדיווחים בעיתונות ממשלחתו של ליברמן נראה כי אכן אף מערכת עיתון לא שלחה נציג מטעמה שיתלווה למסעו של השר באפריקה. אם מפני שלא ראתה בזה נושא ראוי לסיקור או מפני שלא מצאה את התקציב הדרוש לכך. זה מצער מאוד, כמובן.
בכל זאת פורסמו אתמול ב"דה מרקר" פרטים על אנשי העסקים המלווים את ליברמן במסעו וטיב העסקות הנרקמות שם [אורה קורן]. התיבה "נשק" אינה כלולה בטקסט שפורסם, אך מופיעות בו כל המקבילות. "טילים", "ביטחון", "סיב"ט - האגף לשיתוף פעולה ויצוא ביטחוני במשרד הביטחון", וכדומה.
בין החברות ששלחו נציגים למסע ומוזכרות בדיווח, יצרניות נשק מוכרות כמו התעשיה האווירית, אלביט וסולתם, וכמה חברות בלתי מוכרות כמו סילבר שדו ואידיאל קונספטס, שחיפוש קצר בגוגל מלמד שאף הן חלק ממה שמכונה "הייצוא הביטחוני" של ישראל. לפי הדיווח, אנשי העסקים (קרי: סוחרי הנשק) המלווים את ליברמן נפגשו במדינות השונות עם רמטכ"לים ובכירים במשטרה המקומית.
באופן מקרי לחלוטין, כמה שעות לאחר הדיווח המעניין ב"דה מרקר", התפרסמה בגיליון "גלובס" שחולק אתמול בערב כתבה מעניינת אף היא [סטלה קורין ליבר ומירב אנקורי], המשרטטת את מצבה של תעשיית הנשק הישראלית, נכון לשנת 2008.
הנתונים, המתבססים על דוח של משרד הביטחון, מסחררים. מכירות יצרניות הנשק הגיעו בשנה אחת ל-9.8 מיליארד דולרים, עלייה של 20% מהשנה הקודמת ופי ששה מהמכירות בשנת 2003. מתוך 9.8 מיליארד הדולרים, כ-7 מיליארד נכנסו ליצרניות הנשק ומוצרי הלוואי שלו כתוצאה ממכירה למדינות זרות. מדובר בנתח נאה מסך כל היצוא הישראלי.
על המשמעות המוסרית של מכירת כמויות נשק אדירות, על התלות של ישראל במכירת נשק למדינות זרות, על האפשרות שלישראל יש אינטרס בחרחור מלחמות ברחבי העולם כדי שיהיה למי למכור את הנשק הרב המיוצר בה, לא נכתב באף את מהידיעות.
|
שרי אריסון נבחרה לאשת השנה של מגזין "ליידי גלובס", ולאשה המשפיעה ביותר בעיני עורכי המגזין. בדברי ההקדמה המסבירים מדוע נבחרה אריסון [ורד רמון-רילבין], אין אף מילה על הקולות והחזיונות שמהווים חלק משגרת חייה של בעלת השליטה בבנק הפועלים.
בראיון עצמו, ארוך ואישי ופתוח, משוחחת אריסון עם רמון-ריבלין על המסרים שהיא מקבלת ישירות מלמעלה, אבל רק בהקשר של התמודדותה עם התגובה הציבורית להצהרותיה על אודותיהם. המראיינת אומנם מזכירה לאריסון כי לפי סקר שערך המגזין, רוב מוחלט של הציבור תמך בנגיד ולא בה במהלך המאבק בין השניים, אך את הרוחניות של אריסון מקבלת המראיינת באהבה גדולה.
היא אינה נבהלת כשאריסון משתמשת בז'רגון הניו-אייג'י (אריסון שינתה את ההנהלה בעמותת "מהות החיים" כי היא "לא הייתה בתדר שציפיתי לו"; היא בחרה את השקעותיה לפי מה ש"הדהד" לה נכון), מתעניינת ב"מדיטציות הקבליסטיות" שמתרגלת המיליארדרית, ואפילו מעלה בפניה את התהייה מדוע "עדיין אין לגיטימציה לחשיבה לא רציונלית" בקהילה העסקית.
|
לפני מספר שבועות, כשנערכו באירן בחירות שנויות במחלוקת, הטענות על הזיופים הופיעו בעיתונות הישראלית עוד לפני שנפתחה הקלפי הראשונה, ובימים שלאחר הבחירות הובלטו טענות אלה באופן תדיר בכותרות בולטות ובעמודים מרכזיים.
לאחרונה התקיימו בחירות באפגניסטן, וכעת מתברר שהמנצח הוא הנשיא המכהן, חמיד קרזאי. גם באפגניסטן, כך מלמדת הבוקר ידיעה קצרה בתחתית מדור החוץ של ידיעות אחרונות [סוכנויות הידיעות], בוצעו זיופים נרחבים. מספר מעטפות הבחירה עלה במספר קלפיות על מספר הבוחרים שהיו אמורים להצביע בהן, בעשרות אזורי בחירה זכה קרזאי במספר מצביעים עגול ומאות קלפיות הגיעו מאזורי בחירה שאינם קיימים.
ידיעה זו דחוקה בתחתית עמוד 32 של העיתון. בעיתונים האחרים אין כל זכר לזיופים בבחירות האפגניסטניות, פרט להערה קצרה בשולי ידיעה במדור חדשות החוץ של הארץ. הבדל בולט בין שתי המדינות - נשיא אירן קורא למיטוט המשטר הציוני בישראל. נשיא אפגניסטן הוא עושה דברם של האמריקנים, אשר מזה מספר שנים מנהלים במדינה מלחמה עקובה מדם ורבת קורבנות חפים מפשע, מול ארגוני האיסלאם הקיצוני.
|
הייתי כתבלבו של דובר צה"ל
|
|
עיתון מעריב ממשיך במלחמתו בארגונים המבקרים את התנהלות צה"ל בעזה. במקום לחקור באופן עצמאי את מעשי הצבא בעזה, במקום לחקור באופן עצמאי את ממצאי הדוחות שמגישים ארגונים שונים על מעשי הצבא בעזה, העיתון שוב מצטט ביקורות של אחרים (פרופסור ג'רלד שטיינברג וארגון NGO Monitor) על מחברי הדוחות.
הבוקר בכותרת שיכולה הייתה להינתן לאחד מספרי הסטאלגים של שנות החמישים, מכריז העיתון בשערו על "הקשר הנאצי של המומחה האנטי ישראלי". עמית כהן מדווח, בעקבות שטיינברג ודיווח נפרד בבלוג Mere Rhetoric, כי מארק גרלסקו, מחבר דוחות מטעם ארגון HRW, הוא "אספן כפייתי של סמלים ומזכרות נאציים", "משתתף קבוע בפורומי אספנות נאציים ואף כתב ספר נרחב על הנושא".
בטור פרשנות נלווה כותב בן דרור ימיני כי "עדיין לא ברור אם גרסלקו נאצי" אך קובע כי "זו אינה אספנות תמימה". לדברי הביקורת הקשים שלו מתלווה, כמו תמיד, הסייג על כך ש"זכויות האדם בעולם ראויות להרבה יותר". במילים אחרות, ראוי לחקור את הנעשה בעזה וראוי לשמור על זכויות אדם, אבל אנחנו במעריב נמשיך לחקור קודם כל את הנעשה בארגונים החוקרים את הנעשה בעזה.
ימיני, אגב, כבר לא טוען באופן חד-משמעי שג'ו סטורק, בכיר אחר בארגון HRW, תמך בטבח מינכן כפי שקראה כותרת ידיעה שלו מלפני שבועות אחדים. בטורו הבוקר הוא כותב כי סטורק "היה חבר בצוות שפרסם הודעת תמיכה, או לפחות הבנה, לטבח הספורטאים במינכן".
לצד הידיעה על גרלסקו והטור של ימיני, ידיעה קצרה [עמית כהן] על דוח חדש של ארגון בצלם הקובע כי למעלה ממחצית הפלשתינים שנהרגו במבצע "עופרת יצוקה" היו אזרחים שלא לקחו חלק בלחימה. הכותרת לידיעה זו, שרובה עוסקת בדוח של בצלם, שאובה דווקא מתגובת צה"ל המופיע בסיומה ("צה"ל: דוח 'בצלם' נגוע באינטרסים זרים'"). למען הסר ספק, זו הידיעה הראשונה על הדוח בעיתון, ולא ידיעת המשך המביאה את עמדת הצבא. מתן כותרת המדגישה את תגובת הממסד לביקורת עליו, בידיעה שבמרכזה הביקורת ולא התגובה, מעידה על פשיטת רגל עיתונאית.
|
אתמול הועלתה כאן התהייה מדוע מעריב טרח לציין כי "השמועה המובילה" בקשר להיעלמותו של ראש ממשלת ישראל למספר שעות גרסה כי נתניהו טס לחו"ל, זאת על-אף שבאותו דיווח עצמו נכתב כי בהמשך התברר שראש הממשלה ביקר ב"מתקן ביטחוני" בישראל.
לאור הדיווחים החדשים על כך שנתניהו אכן שהה בחו"ל, אפשר שהדגשת השמועה היה ניסיון לרמוז לקוראים כי העיתון אינו נותן אמון בתגובה הרשמית שיצאה מכיוונו של ראש הממשלה. במהלך יום אתמול דווח כי לפי עיתון פלשתיני נתניהו ביקר במדינה ערבית.
עיתוני הבוקר ממשיכים לנחש ניחושים שונים, ורק ידיעות אחרונות מכריז על "פתרון התעלומה: רה"מ נעלם לרוסיה". לפי שמעון שיפר ואיתמר אייכנר, "ל'ידיעות אחרונות נודע כי 'המתקן הביטחוני' הוא למעשה רוסיה".
אייכנר היה אתמול הנחרץ ביותר מכל הכתבים, כשקבע כי נתניהו ביקר במוסד. הבוקר, כותרת המשנה לידיעה בה הוא שותף, קוראת "בלשכת ראש הממשלה טענו שהוא שהה שלשום במתקן ביטחוני בארץ". "בלשכת ראש הממשלה", לא "ב'ידיעות אחרונות'".
|
זה הכל "דה מרקר", והגיע הזמן שתבין זאת
|
|
ידיעות אחרונות אינו העיתון היחיד היודע לקדם את עצמו באגרסיביות. הכותרת הראשית של "דה מרקר" הבוקר, ולמעשה כל העמודים הראשונים של העיתון (7-2), מוקדשים לאירוע שארגן אתמול המוסף הכלכלי של הארץ לציון השקת מגזין "דה מרקר" ובו דירוג מאה האנשים המשפיעים על המשק הישראלי. שתי הכפולות הראשונות בעיתון עוסקות בדירוג עצמו. כפולת העמודים השלישית מוקדשת לידיעות רכילות (ללא קרדיט) ותצלומי ידועני כלכלה [עופר וקנין ומוטי קמחי], השאובים כולם מערב ההשקה.
הנה הידיעה הפותחת: "תשובה מחבק - בעל השליטה בקבוצת דלק, יצחק תשובה, הגיע לאירוע מלווה באשתו חיה, ומיד ניגש לחבק את התעשיין דב לאוטומן". ובהמשך, ידיעה בלעדית נוספת: "ספר מחזור - מנכ"לי שתי רשתות הספרים הגדולות בישראל, שמתחרים זה בזה בעוצמה רבה במשך כל השנה - איריס בראל מסטימצקי ואבי שומר מצומת ספרים - השתתפו יחד באירוע".
השטח הנרחב הניתן לידיעות רכילות מלמד על הכוח שמחולל עניין בדירוגים שכאלה - מלחמות אגו, קנאה והתחשבנויות אישיות. השטח הנרחב הניתן לסיקור אירוע שערך העיתון מלמד כי בעיתונות העכשווית יש להדגיש קודם כל את המותג, רק אחר כך לספק ידיעות על אירועים המתקיימים מחוץ לעולמו של המותג.
ביום ראשון הקרוב אמור להיערך אירוע נוסף של "דה מרקר", כינוס החדשנות או "In-Novation 2009", כפי שהוא מכונה באופן רשמי ומעט מעצבן. לקראת הכינוס, התפרסמה אתמול בערב כתבת שער במוסף היומי של "גלובס", שגם קיבלה הפניה נאה משער הקונטרס הראשי של העיתון, ובמרכזה הטלת ספק בתועלת החדשנות. "האם החדשנות משתלמת?", שאלה ההפניה משער העיתון, "למה צריך לחדש?" שאלה כותרת הכתבה, וכותרת המשנה גרסה כי "כשמנערים את האבק מסיסמאות החדשנות, מגלים שמדובר במושג אניגמטי ועמום".
ההיטפלות למושג האניגמטי והעמום, תוך ניסיון לקעקע במעט את האירוע שמפיק העיתון המתחרה, ילדותית ונטולת בושה כמעט כמו דירוג "מאה המשפיעים" והקדשת שבעת העמודים הראשונים בעיתון לסיקור האירוע. נראה שלמעשים מעין אלה התכוון מנכ"ל "גלובס", איתן מדמון, כשאמר כי "ההיבט התחרותי פה [בעיתונות הכלכלית בישראל] הוא הרבה יותר אמוציונלי, ויכול להיות שגם לא הגיוני ברמה העסקית".
|
לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של מעריב כי זכייניות ערוץ 2 צפויות להפסיד השנה למעלה ממאה מיליון שקלים, כשאת עיקר ההפסדים סופגת רשת.
ערן סויסה מדווח במוסף "המגזין" של מעריב כי דן תורן, שרון מולדאבי וליאת פלדמן פוטרו מרדיו תל אביב, כחלק מניסיון לשנות את אופי שידורי התחנה.
עמי ברנד מדווח ב"גלובס" על תביעה נגד המתרגמים הפיראטים באינטרנט.
יניב חלילי מדווח בידיעות אחרונות כי האחראי למבוכה האחרונה של נשיא ארה"ב, הגילוי כי אחד מיועציו חתם על עצומה שדרשה לחקור את חלקו של הממשל האמריקני במתקפה של ספטמבר ה-11, הוא העיתונאי הישראלי-אמריקני אהרון קליין, המדווח מתל אביב לסוכנות החדשות "וורלד נט דיילי".
עוד בנושא:
|
|