דומה שהרעיון לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולהוסיף לצידו ובמקביל לו את תפקיד ראש התביעה הכללית, תופש תאוצה. ניראה כי מנוי וגמור עם שר המשפטים הנוכחי מר נאמן לבצע את השינוי הנחוץ למערכותינו השלטוניות. לעומתו, נימוקי מתנגדי פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה חיוורים ועל פניהם מופרכים. ומכאן מדוע זה הינם כה נחושים בהתנגדותם למהלך הניראה סביר, מידתי והגיוני?
מוקדי הכוח הלאומיים נמצאים מקדמת דנא בידי השמאל הישראלי ואלו הם, בסדר יורד: בית המשפט העליון, המדיה, פרקליטות המדינה והאקדמיה. אין תימה כי אלו שרדו את תהפוכות הפוליטיקה הישראלית בצוקי העיתים באשר מוסדות אלו אינם נבחרים, אינם חייבים בדיווח או דין וחשבון לציבור, כל הסמכויות בידם ללא שמץ של אחריות, הינם מתנהלים בשיטת חבר מביא חבר והלכה ולמעשה הינם אוטונומיים לחלוטין וחסיני ביקורת ציבורית.
אך קיים עוד מוקד כוח, הנוסף על אותם הנזכרים לעיל, הקיים בידי האליטות, אשר אנו ממעטים לשיח על אודותיו והוא תפקיד היועץ המשפטי לממשלה במתכונתו ד'היום. בכך ש"ראש התביעה הכללי" (הוא תפקיד וירטואלי שאינו קיים כיום), מאוגד תחת כובעו של היועץ המשפטי לממשלה, הרי ברי כי "היועץ", שורשיו נטועים באורח טבעי בפרקליטות המדינה. וכך, מעשה שטן, "ראש התביעה הכללית" הישראלי הינו גם "היועץ המשפטי לממשלה". דהיינו, משרת "היועץ" הינה משרת מפקח-העל מטעם האליטות על פעולות ממשלת ישראל, חד וחלק.
אמנם תופעת ה"תקינות הפוליטית" מונעת מרבים וטובים בינינו להתייחס בפומבי אל הקשר הגורדי שבין מוקדי הכוח של האליטות, אך אנו כאן, איננו מחויבים ל"תקינות" זו ולכן יכולים במאמר זה לאמרה בריש גלי ובראש חוצות. הרי אין לחשוד בהם, אלו המתנגדים לפיצול הסמכויות, כי המהות או טובת העניין לנגד עיניהם, המשחק הינו בסכום אפס והינו כולו עניין של כוח ושליטה.
בין מוסד פרקליטות המדינה למוסד בית המשפט העליון קיים קשר גורדי, אמור סימביוטי הנפרש על פני שנים רבות, למן קום המדינה ועד ימינו. בית המשפט העליון נמצא במעמד מנחית הנחיות והוראות, ופרקליטות המדינה הינה עושת דברו, המוציא והמביא.
היועץ המשפטי לממשלה הוא זרועו הביצועית, ארוכת הטווח, של בית המשפט העליון אשר באמצעות נרצעי הפרקליטות מעבירים הללו את הנחיות הביצוע (תהליך המכונה לעיתים "תפירת תיקים"), באשר לארועים שונים הנצרכים יישור קו עם אג'נדת בית המשפט העליון, לתוך תוככי פעולות ממשלת ישראל ודרכה לקרבי כנסת ישראל.
כל זאת במעגל הפנימי. במעגל החיצוני ניצבת מערכת המדיה והאקדמיה המגבות את פעולות המעגל הפנימי לעיל ומכשירות את דעת הקהל לקבל את פסיקות בית המשפט העליון באמצעות שרשרת המזון והשליטה המתוארת.
ידועים חיצרוצי המנטרות של גורמי המעגל החיצוני, המנסים לשכנענו כי המדובר ב"שלמות הדמוקרטיה", אך למעשה כוונתם ברורה ומתואמת עם אדוניהם מהמעגל הפנימי והיא שמירת שלטון האליטות על מדינת ישראל תוך ניתוב הדמוקרטיה לצרכיהם בלבד.
כמובן שהתיאור לעיל אינו נובע מפעולה קונספירטיבית חובקת כל או מפעולות "הפרוטוקולים" של חכמי אליטות נעלמים, המתכנסים וזוממים בחדרים אפלים כנגד השלטון במדינת ישראל, אין הכוונה אפילו לרמוז כי כך מתנהלים הדברים. ניתן להמחיש זאת בהבדלים בין "פשע מאורגן" ל"ארגון פשע". התיאור לפנינו מתייחס לכן למקבילת פעולות "ארגון פשע" דהיינו פעילות סמי-מאורגנת בממדים מוגבלים בעבור מטרה משותפת.
מערכת זו מאפשרת לשמר את כוח האליטות ויחד עם זאת להיראות כמערכת הוגנת בעיני הציבור (לכאורה, מאוד מאוד לכאורה), כאשר כלבי השמירה של הדמוקרטיה עוזרים לעוור את עיני "ההמון הנבער" להאמין כי נמצא הוא תחת שלטון דמוקרטי כהלכתו.
מכאן שכלל המערכת הלזו הינה פוליטית בבסיסה ונהי התמרורים של "העליונים" כי הדמוקרטיה נשמטת מידיהם, הינו מנטרה מאחזת עיניים הבאה אך לשמר את כוחם.
והנה מגיעים "המושחתים" (אנו כולנו, הציבור הפלוואי), אלו הזוממים לפצל את תפקידי היועץ המשפטי, אלו המאיימים לבזוז (לטעם המתנגדים), את מוקד כוח האליטות הראשי באמצעות הפרדת תפקידי היועץ המשפטי לממשלה וראש התביעה. במידה שכך יקרה, גורסים המתנגדים בינם לבינם, ייפרם החוט המקשר, הציר המרכזי, אשר נרקם בעמל רב משך שישים השנים האחרונות בין מוקדי הכוח.
לפתע, יאבד בית המשפט העליון את צינור-הסמכות להעברת ההוראות, שאין לערער על אודותן, בין המערכת המשפטית למערכת השלטונית וקיימת "סכנה ממשית" כי הדמוקרטיה הישראלית, רחמנא ליצלן, תחדל "להתנהל כנדרש", בתלם החד-אג'נדתי שהותווה לה מזה שישים שנים...
בתוכנית "פוליטיקה" (8.9.09) בהנחיית עודד שחר, הופיעו שני סניגורים גדולים באשר לקיבוע השיטה בה מחזיק "היועץ" יחדיו את שני הכובעים לעיל. לא בכדי היו אלה שני אנשי אליטות מובהקים, שניים ממייצגי השמאל הרדיקלי הישראלי, פרופ' קרמניצר וח"כ
שלי יחימוביץ'.
הטיעונים שהללו הביאו לשימור השיטה, מורים כי הנאמר לעיל, שימור כוח האליטות, הינו במוקד שיקוליהם. כל שיכלו להביא להצדקת טיעוניהם הוא כי הפיצול יחליש את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ויעצים את סחרור השחיתות בישראל.
הכיצד? מדוע תועצם השחיתות? סתמו ולא פירשו. ניכר בהם כי ניסו להלך עלינו אימים באמצעות מנטרות חלולות שאין דבר מאחוריהן.
והרי ברי לכל בר דעת כי 'ראש תביעה כללית' נירפה, יעצים תופעות שחיתות. מאידך-גיסא, אותו בעל תפקיד אשר יהיה נחרץ ורב פעלים, יצמצם את תופעת השחיתות. אין בין התפקוד האישי למהות השיטה ולו דבר.
באשר לצמצום כוחו של "היועץ", אכן, צודקים הטוענים, בדיוק כך, זוהי הרי הכוונה מאחורי פיצול התפקידים, צימצום כוח היועץ, אך מהסיבות ההפוכות לאלו בהן הינם מחזיקים.
מה חבל כי התקינות הפוליטית נטועה כה עמוק בנבכי נשמתם של שאר משתתפי הדיון עד כי לא קם ולו אחד והעז לומר לאשורו את אשר עם לבו, וכל שהשכילו לטעון הוא לניגוד עניינים המושרש בתפקידי "היועץ", בנוסף לעובדה, הנכונה עובדתית, כי ישראל הינה המדינה היחידה בחלד בה קובצו שני התפקידים בידי אדם אחד.
לזכותו של פרופ' קרמניצר ייאמר, כי ניכר בו שלא חש בנוח עם "התירוצים" שהובאו על ידו עצמו כנגד פיצול תפקידי היועץ. כל שפת גופו והאינטונציה של הטיעונים הצביעה על ספקות גדולים באשר לנאמר על ידו במו פיו. לעומתו, הופעתה רוויית השחץ וטיעוניה של ח"כ יחימוביץ' היו מבזים, המטילים ספק רב ביכולתה לשיקולים ברי הגיון.
והכיצד נתעלם ממאמר המערכת של עיתון הארץ, "אל תפגעו ביועמ"ש" (9.9.09), התומך (כמובן ואיך לא) בקיבוע המצב הקיים. עיתון זה, בעל הנטייה השמאלנית רדיקלית הנוקשה, רואה עצמו כלב השמירה של אליטות השמאל הרדיקלי כמובן. על הצורך בשמירת הדמוקרטיה לתועלת כלל הציבור לא שמעו מעולם במערכת הארץ.
גם פרופ' אריאל בנדור במאמרו "היזהרו מפיצול תפקיד היועמ"ש" (9.9.09) התגייס למען שימור שלטון האליטות ובהתאמה, טיעוניו חלשים, קלושים ותלושים מהמציאות. הנה כי כן, המעגל השני (מדיה, אקדמיה), נמצאים בגיוס כללי. הפרופ' הנכבד מוסיף וממליץ להקים ועדה לדון בנושא, שהוא כמובן שם הקוד למיסמוס העניין לנצח נצחים.
כבר נאמר כי "הדג סרוח מראשו". כל הנאמר לעיל נותן רגליים לסברה כי "אין חדש תחת השמש", הנאמר תקף ממש כפי שנאמר, בעת שנאמר.
הפרדת תפקידי היועץ המשפטי לממשלה וראש התביעה הכללית, תפריד את הרשויות (השלטונית והמשפטית), כפי שאכן אמורה הפרדה זו לתקון, כך שתביא בתוך זמן קצר יחסית לטיהור האווירה השלטונית במדינה וחשוב יותר, אלו האמורים לשלוט סוף-סוף ישלטו, בעוד הנאחזים בקרנות השלטון שלא כדין, שלא בזכות ולא בסמכות, יתכבדו ויתפסו את הספסלים האחוריים.
וכך, הממשלה תמשול, הכנסת תחוקק כיאות והדמוקרטיה שלנו לאחר שישים שנות עיוותים, תעלה על דרך המלך אשר תוציאה מאפלה לאור גדול.