יש בעיה עם הגדרה של דתי וחילוני, ואולי רק מסיבה זו כל הסקרים הסטטיסטיים בעניין כמותי זה מתבססים על הצהרה עצמית של הנסקרים.
במצב זה, לא מעטים שהם דתיים-מסורתיים בכך שהם שומרי שבת ומקיימי מצוות לא מעטות מעבר לאלו החברתיות - יצהירו על עצמם כחילונים, וזאת בעקבות ההלכה הבלתי פסוקה שניטעה בעם על-ידי קבוצות שמאל שונות, לפיה חילוני (או שמאלני) זה נאור.
גם על-פי סקרים אלו, הנגועים בהטיה ברורה, הרוב הדתי בעם לא רק שהוא מתבהר, אלא שהוא גם הולך ועולה.
הדמוגרפיה הפנימית מדברת בעד עצמה. בבג"צ לראשונה בתולדות העם יש שלושה שופטים דתיים, קציני צה"ל הדתיים בסימן עלייה, בתי הספר הדתיים מתרבים בבדיקת חלקם היחסי, יישובים חילוניים פונים לכיוון אחר (לדוגמה - חריש), שכונות מקבלות גוון חדש (כדוגמת הדר הכרמל והדר עליון בחיפה), ורק המפד"ל בגלל הנחתה בלתי דמוקרטית של יושב-ראש מוצנח ובלתי מתאים - בניגוד לכל קריטריון ובחינה כמותית של שיעור הדתיים בעם - מתפרקת ומצטמצמת.
ואילו המדינה - כפי שנוסדה על-ידי יוצאי מערב אירופה ששורשיהם ביהדות, אך צמיחתם נטשה את השורש - וכפי שמעוצבת על-ידי בג"צ ועל-ידי מפלגת השמאל התקשורתית מזה עשרות שנים - חילונית.
מדינת ישראל חילונית לא רק בהשוואה למרחב בה היא מצויה, אלא גם בהשוואה לארה"ב ולאירופה. זה לא סוד כמוס כי בלונדון שומרים את קדושת יום א' הרבה יותר מאשר בתל אביב שומרים על קדושת השבת, ואין זו הדוגמה היחידה.
אכן, אף אם מפלגת התקשורת תשרוד, ובג"צ ימשיך בהרכבים הרחוקים מהעם, הדמוגרפיה הפנימית (עם נתונים של גידול טבעי אצל החרדים והדתיים הגבוהים בכ-20% מהגידול הטבעי של ערביי ארץ ישראל והסביבה) - תיתן אותותיה ותעצב את העתיד, דבר שישפיע בהדרגה גם על חילוניותה של המדינה, עד לאיזון בינה לבין העם.
זה עתה סיימתי לקרוא את ספרו של חתן פרס נובל, הסופר ש"י עגנון "תמול שלשום", ואת הספר "דורות ראשונים" מאת חיים הזז; אחד מוגדר כחילוני, והשני כדתי, אך ניכר מכתביהם כי שניהם עם אותם הערכים, אותן הערגות ומעבירים הלאה מסרים דומים.
הנטישה של השורשים הינה זמנית, והחזרה אליהם מצויה בתהליך. מדובר בתהליך חיובי, ערכי, אשר ימלא בחיי העם ערכים ותוכן, ויחזיר ויאדיר תלמוד תורה לעם בדרכם של גדולי ישראל.
זהו גם מסלול אבולוציוני, כי כדי לשרוד, לומדי תורה (כולם - כולם לומדי תורה, וכל לומדי התורה) יתגייסו לצה"ל ויתרמו לבניית הארץ. כל דרך אחרת דינה להתפרק, מטעמים של הישרדות.
אין חשש להתחרדות במובן השלילי הנראה לקבוצת חילונים צעקנית. הזרם שיגבר הוא אחר - יצרני, מחקרי - הנדסי - מדעי, חזק ברוחו ובנפשו, הישרדותי ודתי.