משרד החוץ הישראלי צריך לקבל בברכה את החלק החשוב מתוך דוח גולדסטון אשר דן בגלעד שליט, ולמנף את דוח גולדסטון לשם צבירת נקודות, אשר הן כה חשובות במאבק הבינלאומי סביב סוגיית גלעד שליט, לטובת מדינת ישראל כמו גם לטובת משפחת שליט שבמצוקה.
אין להלין על חוסר האובייקטיביות של הדוח מהסיבות הבאות:
א. אף בר דעת לא ציפה לאובייקטיביות של דוח אשר נערך מלכתחילה על-ידי צוות עוין, בראשות אישיות יהודית הנגועה בתסמונת הגלותית - תסמונת התוקפת רבים מבין האישים היהודים אשר מקובלים בקהילייה הבינלאומית; אישים אלו, עם עמדות פרו-ישראליות או אובייקטיביות - לו היו להם, לא היו מגיעים למעמדם הרם בקהילייה הבינלאומית.
ב. אין צורך לקשור את ביקורת הדוח על התנהלות צה"ל במלחמה, עם היעדר הביקורת על כנופיות הטרור.
יש לקשור ולהשוות את הביקורת המוגבלת, שבה זכה צה"ל לקבל מהדוח, לעומת ביקורתו המקבילה לגבי פעילות צבאית של מדינה אחרת, כבריטניה או רוסיה או אף ארה"ב, וזאת באמצעות סימולציה המושתתת על אותם עקרונות, לפיהם נבחנה ישראל.
השוואה כזו עשויה להציב את צה"ל ואת ממשלת ישראל - מעלה-מעלה בסולם המוסריות וטוהר הנשק, ביחס לכל מדינה אחרת. זו השוואה חיונית החסרה לנו, ולו משרד החוץ היה משקיע משאבים בהכנת סימולציה כזו ובהפצתה - על סמך דוח גולדסטון ובהתאמה מדעית לקריטריונים שנקבעו בו - היה הרווח הפוליטי מהדוח עצום.
ג. יש בהחלט טעם להבהיר ולהדגיש, כי הביקורת של דוח גולדסטון על צה"ל מתקבלת ולא נדחית,
ובמצב מלחמה ביקורת זו הינה כשפע של תשבחות ומחמאות, (הכל יחסי), ואף על-פי כן - ראוי להוסיף כי ישראל תשתפר בעקבות דוח גולדסטון ללא כל קשר עם נוהגי העמים הפרימיטיביים האחרים, שערוותם מתגלית במלחמותיהם, במתקני הכליאה שלהם, ביחסיהם לשבויים ובאמצעי הלחימה שלהם נגד אויביהם.
הנאמר לעיל צריך להיבחן מתוך נקודת מוצא שהדברים לא נאמרו בציניות אלא מתוך גישה אופרטיבית, שבבסיסה הכוונה והמטרה להפיק את הטוב ולמנף אותו בכיוון בלתי צפוי.
ייתכן כי בעקבות פעילות דיפלומטית מסוג זה, דווקא תומכי הדוח דהיום - היו הופכים למבקריו הכי להוטים של גולדסטון וחבר מרעיו, וזו גם מטרת-משנה מבורכת...
החשוב יותר הוא - לגייס את דוח גולדסטון לצורך תעמולת חוץ ישראלית חיובית ולנצלו כדי להדגיש את יתרונות ועליונות צה"ל, ולצורך יצירת לובי למען שחרורו של גלעד שליט, על-פי מסקנות הדוח בעניין חשוב זה.