מי יפסיק את האיוולת?

מי אחראי לאיוולת הזו? אני מדבר על המצב שבו מצויה מדינת ישראל, כאשר ישראל מכותרת מכל עבריה על-ידי ציר של מדינות וארגונים שלהם קשר הדוק עם המשטר באירן, להלן הציר האירני. אני אומר שזו איוולת, כי את הציר האירני הקמנו על עצמנו במו איוולתנו המדינית. האליטה הפוליטית הישראלית, מממשלת מנחם בגין השנייה (שעשתה את מלחמת לבנון הראשונה) - כל ממשלות ישראל, ללא הבדל מפלגתי, הן האחראיות הישירות למצב שבו אנחנו מצויים כיום. כדי להתחקות אחר האחראים והאשמים למצב שתיארתי, עלינו לחזור לאירועים שאירעו במזרח התיכון יותר מרבע מאה אחורנית. חיזבאללה, בהיכנס צה"ל ללבנון בשנת 1982, היה ארגון קטן, שני בחשיבותו לארגון השיעי אמל. החיזבאללה הוקם, בין היתר, כתגובה לכניסת ישראל ללבנון, כאשר השהייה הארוכה של ישראל על אדמת לבנון סיפקה את ההצדקה העיקרית לתנועת ההתנגדות. היעדר הסכם שלום בין ישראל לסוריה איפשר שיתוף פעולה הדוק בין סוריה לבין החיזבאללה, כשסוריה משמשת כצינור מקשר בין החיזבאללה לבין אירן, שאיפשר לארגון להקים מליציה צבאית כפי שהיא כיום. חמאס הוקם ב-1987 על-ידי "האחים המוסלמים" ברצועת עזה, בראשות שייח' אחמד יאסין ומוחמד טאהא, אחרי שצברו כוח במשך שנות ה-80'. יש הסוברים, ואני ביניהם, שהדבר היה בעידוד השלטון הצבאי הישראלי - שראה ב"אחים המוסלמים" משקל נגד לאש"ף, שנחשב אז לאויב המרכזי של ישראל. סוריה: היו מספר הזדמנויות רציניות לכמה ראשי ממשלה בישראל לחתום על הסכם שלום עם סוריה - יצחק רבין, בנימין נתניהו (בקדנציה הראשונה), אהוד ברק ואהוד אולמרט. הסכם שלום בין ישראל לסוריה היה שולף מהציר האירני את החוליה החזקה שבו. היעדר הסכם שלום בין סוריה לישראל הוא שאיפשר לציר האירני לגדול ולהתעצם, עד שהפך לאיום ממשי וקיומי על מדינת ישראל, המכתר את ישראל מכל עבריה. נכון - להסכם שלום עם סוריה יש מחיר, והוא נסיגה מרמת הגולן והחזרתה לריבונות סורית. המסקנה מכל האמור לעיל, היא שמדיניות הסירוב לשלום של ממשלות ישראל, ואי-שימוש בהסכמי שלום כאמצעי של מדיניות חוץ וביטחון, הוא שהקים עלינו את הציר האירני. זו האיוולת - בהתגלמותה המצמררת! בחודש ספטמבר עתיד הממשל האמריקני להציג את תוכניתו לשלום אזורי במזרח התיכון. ככל הידוע, תתבסס תוכנית הממשל על "יוזמת השלום הערבית". אין בכוונתי לטעון כי הצלחת מדיניות השלום האזורי תהפוך את החיים במזרח התיכון לאידיליה מושלמת; אבל בהצלחת מדיניות השלום האזורי יש פוטנציאל רב להתחיל בפירוקו של הציר האירני, המאיים עלינו כמו גם על המשטרים בסעודיה ובמצרים, תבודד את המשטר האירני, ותפחית את מידת הסיכון הנשקף מהציר האירני. ייתכן שבבוא העת יהיה צורך להנחית על המשטר האירני גם מכה צבאית. האופוזיציה האירנית הפנימית חלשה מכדי להוריד בכוחות עצמה את המשטר הקיים. טיפול צבאי במשטר האירני, כשהוא מבודד, הוא ללא ספק קל ומעשי יותר, מאשר במסגרת המשך המצב הקיים. על ממשלת ישראל להפסיק את האיוולת, ולתמוך במדיניות השלום האזורי. זהו אינטרס ישראלי עליון. מי שלא יעשה כן ימשיך את מצעד האיוולת, המסכן את ביטחון מדינת ישראל ושלום תושביה. נשאלת השאלה - מי יפסיק את האיוולת?