כן, ה
"התפכחות" היא יציאה משלב של שיכרון ממושכך, שיכרון שבו כותב הספר ראה את הלילה ואמר מעל כל במה שזה יום, ראה את השבת ואמר יום חול, ראה את הרע ואמר מה טוב (ואנחנו, לפחות חלקים ניכרים בנו, האמנו לשטויות האלה).
ואולי מדובר ב
"התפקחות" - הצהרה חסרת בסיס על יציאה משלב טיפשות, אווילות וסכלות, שלב של 35 שנות הפעלה עצמית מאינטרסים בלתי סבירים, אינטרסים זרים.
ואולי אולי מדובר ב
"התפלחות" בריחה בגניבה (גניבת הדעת) מחבורת השחת, שהיה חלק מוביל בה, אותו חלק אשר כיסת"ח אותה וקידם אותה ציבורית, כמו ה"צופה" במשחקי המזל האסורים, וקיבל את נתחיו באמצעות כבוד, התחככות, השפעה לפעמים חיובית ולפעמים הרסנית ללא כל סמכות, וכסף כן גם כסף באמצעות מידע שהוא עיקר לחמו של כל
"צופה".
ברור, לפחות לי, שמדובר בפועל ב
"התהפכות" פליפ פלופ קדימה ולאחור כמיטב המסורת דת הספינולוגיה, אשר חבורת השחת המציאה, בגלל אינטרסים מאוד מאוד אישיים וקצרי מועד כאלה או אחרים.
הרי למדנו שאין הנחתום מעיד על גיסתו, וכאשר אדם מעיד בעדות עצמית כי 35 שנה היה בדה פאזאז', חי את חייו המקצועיים על העוקם, ודאי לא מצפה שנאמין לו שקרה משהו מיוחד שיישר אותו, מה שקרה לכל היותר, זו היווצרותה של סיטואציה המחייבת הצגה אחרת של פני הדברים, תוך הכשרת כל האמצעים, כולל בגידה עמוקה בחברים איתם הלך כל השנים.
תופעת
"עד מדינה" היא רע הכרחי, ממש כמו תופעת
"עסקת הטיעון" כולנו רוצים רף גבוה להרשעה פלילית, כי איננו חפצים שאנשים זכאים יישבו בכלא (ומוכנים לשלם על כך את המחיר), והדבר מחייב אותנו להתפשר ולמחול לאנשים מתוך קבוצת הפשע, או על חלק מפשעו של אדם, על-מנת להשיג לפחות הרשעה חלקית מובטחת. ומאחר שמדובר בקבוצת שחת שבראשה עומד אדם מאוד נחוש, אשר מאמין שיעבור את סף בית משפט השלום בשלום, כפי שכבר קרה בעבר, אנו מחפשים "עד מדינה" אפשרי, אשר יספק לנו קצת צימעס. ו"עדי מדינה" יש בכל מקום, אך בפעם הראשונה מצאנו "עד מדינה" מתנדב, אשר בשלב שבו התהפך אף אחד (כמעט, מעט הח"מ) לא חשד בו, ואשר רק הריח את הקרקע נעה מתחתיו, "התפכח" וערק.
כולנו שוכחים, ש"עד המדינה" מקבל לכל היותר חסינות פלילית, הוא לא עומד לדין, או מקלים עליו בדין, אך בקרב הציבור ובקרב אלה שהעיד נגדם, הוא מאבד את מקומו, הוא הופך לנושא אות קין, על כי לא רק חי 35 שנה עם חבורת השחת, הנותנת את הדין, ובאמצעות תהליך הענישה מיטהרת, הוא בורח מתשלום, הוא נשאר בטומאתו עד כלות הדורות.
הוא הרי נהנה מאוד מכל יתרונותיה, ובתמורה הפך אותה לחבורה השלטת במדינת ישראל, הוא נתן לה כוח שמעולם לא הייתה יכולה ליצור לבד, הוא אומנם לא המכונית עצמה ולא הנהג אך הוא המנוע (ולא המנוע של הווישר), הוא המנוע של חבורת השחת, והמנוע לא יכול לברוח, לא יכול לזרוק את האחריות. כן, אפשר להפוך ל"עד מדינה", על כל המשתמע מכך, ולהימלט מענישה פלילית, אבל את האחריות על החבורה הזו ועל השלטתה על מדינת ישראל, על כל הנזק העצום שגרמה, חובה לתלות על כתפיו של "עד המדינה", ועל כתפיו בלבד.
מי שהיה שיכור 35 שנה, לא יכול להשתחרר משכרותו, נגיד הוא לא נושא באחריות פלילית על מעשיו עת היה שיכור, אבל כולנו יודעים שהגוף לא מוותר, הוא דורש עוד ועוד אותם חומרים אשר עשונו שיכורים 35 שנה, ואז אחת מן השתיים - או ששותים במחתרת, וממשיכים להיות שיכורים, והמילה "התפכחות" היא בפועל רק כותרת לספר על-מנת לעשות קצת כסף; או שבאמת נגמלים אבל אז החיים הם חיי גיהנם, כי ה"דודה", אותה כמיהה למשקה חוזרת בימים, חוזרת בלילות ומשבשת את כל החיים.
לא אלה שהיו שיכורים 35 שנה, ולא אלה שנגמלו אחרי 35 שנה, ככל שנגמלו, יכולים לטעון לשמץ של שיקול דעת, ולכן אינם ראויים להנהגה, ודאי לא בעיתונות, וכל מי שממליך אותם על הממלכה השביעית, חוטא באותו חטא ענק של המלכת ראש חברת השחת. על מדינת ישראל, והפעם נגד כל העובדות, ושלא בתום לב.
ולכמה עובדות - למזכרת:
דן מרגלית, כאשר הוביל כעיתונאי שקול לכאורה את תעמולת הבחירות של חבורת השחת, אמר: "אני מכיר אותו ויודע שהוא כה נבון ומחובר למציאות ורגיש... ומצוי בשלב בחייו שבו הניסיון המצטבר ובריאותו הטובה הבשילו להעמידו בראש הפירמידה".
דן מרגלית, כאשר הוביל כעיתונאי שקול לכאורה את תעמולת הבחירות של חבורת השחת הוא אמר: "טוב שאולמרט אינו מושחת ולא שילשל לכיסו".
דן מרגלית, כאשר הוביל כעיתונאי שקול לכאורה את תעמולת הבחירות של חבורת השחת, אמר: "חברי זה 35 שנה אולמרט אינו מושחת", "לא תהפוך אותי לרכלן של משפחת אולמרט". והוא הפך רכלן, אם כל הרכלנים, וזאת בעבור חופן דולרים (דפי הספר. א.ה.).
דן מרגלית על
ההצלחה של אולמרט במלחמה: "לבד מהחלטתו השגויה להפסיק את הלחימה האווירית בדרום לבנון ל־48 שעות, שאפשרה לחיזבאללה לשאוף אוויר ולהתחמש באופן חלקי מחדש, ניהל
אהוד אולמרט את המערכה בשיקול דעת (כניסה הדרגתית מותנית לפעילות יבשתית) ובאומץ לב (ההיתר לפעול בבעל-בק). נכון שיש גם מחלוקת אם קיבל על עצמו תנאי פתיחה מגבילים שהשהו את סממני ההצלחה, אבל זה עניין להיסטוריונים. איש אינו יודע מה יילד יום. אבל עד היום נולדה התנהלות ראויה" [מעריב, 5 באוגוסט 2006, למעלה מ-20 יום לאחר שהחלה].
ה"התהפכות" 14 יום לאחר מכן, "המצמוץ של אולמרט בצמתים המכריעים של הלחימה באוויר וביבשה הוא סיפור העל של המלחמה הזאת". את ההמשך, כולנו לדעתי מכירים.