למרות שאין זה מקובל במדינת היהודים, בהחלט ניתן לפרגן לבנימין נתניהו על נאומו אמש אשר שזר פרקים בהיסטוריה היהודית, מימי ההחלטה ל"פתרון הסופי" שהתקבלה בוילה וואנזה, ועד הרודן האירני הנותן חסותו לחיזבאללה ולחמאס הזורעים טרור בארצנו.
כריזמה משמעה ביוונית "חסד אלוהי", למעשה היכולת להנהיג ולהשפיע בכוח האישיות והשכנוע בלבד, מבלי להיעזר בתמריצים חומריים או בכפייה (לקסיקון לסוציולוגיה, 1984). הכריזמה מסייעת להבנת בעיית הסמכות בארגונים, אשר אותה חקר הסוציולוג מקס וובר בהתייחסו למספר מושגים: כוח - המורכב מסמכות ועוצמה, ומושג הלגיטימציה.
למעשה כוח יש לאדם או לקבוצת אנשים, כאשר יש בכוחם להניע, לגרום שאחרים ימלאו את רצונם. "יחסי עוצמה קיימים כאשר אין הסכמה לקבל מרות, אלא שהאחד כופה את רצונו על האחר, למרות התנגדותו של זה. יחסי העוצמה קיימים בין שבעל העוצמה מפעיל אותה למעשה ובין שהוא רק מאיים להפעילה". (שפירא, יסודות הסוציולוגיה, 1975).
הכריזמה הנה חלק מהלגיטימציה, ההסכמה המתגבשת סביב הארגון או האידיאולוגיה, הדרך של הארגונים או המפלגות. המנהיג הכריזמטי משפיע מאישיותו על חיזוק האידיאולוגיה המפלגתית וחיזוק הקולקטיב התומך בו.
כמובן שיש להפריד בין ההשפעה האופרטיבית המינימלית שתהא לנאומו של נתניהו על ארגון האומות המאוחדות, הידוע ביחסו הלא אוהד לישראל, מעצם יחסי הכוחות השוררים בו המקנים עדיפות למדינות הרבות המכהנות בו, לבין יכולתו של נתניהו כמסביר מעולה של המדיניות הישראלית.
בכל זאת יש לפרגן ליכולותיו הרטוריות של נתניהו וחבל שאין לנו עוד מסבירים דוגמתו. המפלגות האחרות יכולות להתמודד מול הכריזמה והרטוריקה בהצבת אלטרנטיבות מהותיות, אשר תתייחסנה לאופק העתידי ותנסנה לנסוך תקווה, נוסף על הזוויות ההיסטוריות אותן האיר נתניהו.
גמר חתימה טובה לכל בית ישראל.