בין כסה לעשור, ליום הכיפורים, ראוי היה לעסוק בבעיה החברתית המתגברת של האלימות. אסור שהלם אירועי האלימות יטשטש את האבחנה בתהליכי ההידרדרות שבאים עלינו מאז שהיהודים השבטיים גוברים על היהודים המדינתיים.
לפני 120 שנה החליטו מתי מעט יהודים להציע זהות לאומית במקום דתית, והולידו את היהודי המדינתי. למהפכה קראו ציונות והנה, לאחר כינון הריבונות, מתחוללת במדינה מהפיכת-נגד – ממדינה לשבטייה.
מה קרה? בעולם השבטים, כולם שונאים את כולם. לו אפשר לשאול במחשב שאלה שתינתן לה רק תשובה אחת - מהו היסוד המאפיין את החברה הישראלית במדינתה? - הייתה התשובה: חוסר האחריות הוא המאפיין! מהיחיד אל החברה ואל הפוליטיקה ואל הממשלה:
הורה ששולח את ילדיו ללמוד במערכת נעולה למודרנה - הוא חסר אחריות. הורים שרואים את מערכת החינוך ולא מתקוממים ומורים שממשיכים לעבוד במתכונות הקיימות - הם חסרי אחריות. נבחרי ציבור מדקלמי אחדות מול הזרמים בחינוך - הם חסרי אחריות. פרופסורים עדים לשקיעת האוניברסיטאות ולא יוצאים מכליהם, וראשי ערים שלכודים במוניציפאליה רעועה וממשיכים - הם חסרי אחריות. קהילת העובדים שמממנת מגזר שבאידיאולוגיה לא עובד - היא חסרת אחריות. חברה שמגדירה מפלגה שמונעת מילדיה חינוך מודרני כ"מפלגה חברתית" - הוא חסרת אחריות. הנשים שחוות התעללויות בתי הדין הרבניים ולא מתארגנות למרד - הן חסרות אחריות. ממשלה שמגייסת צעירים לשלוש שנים באפס שכר, ובו-זמנית מממנת עשרות אלפים חובשי ישיבות - היא חסרת אחריות. המתגייסים לצה"ל, שרואים את המחצית האחרת משתמטת ונשארים רגועים - הם חסרי אחריות. סטודנטים עדים לתהליכים שמוליכים לנורמות של עולם שלישי, וממשיכים להשתעשע על המדשאות - הם חסרי אחריות. עובדים וארגוניהם המבקשים עליית שכר ללא עליית פיריון - הם חסרי אחריות. כלכלנים ששותקים לעובדה שבשיח הכלכלי אין דיבור על יעילות ופיריון - הם חסרי אחריות. חברה יהודית שמדירה את 20% הערבים אזרחי המדינה - היא חסרת אחריות. ממשלות שהעדיפו תשתיות תחבורה בשטחים במקום במדינה ומנעו הפחתת תאונות - הן חסרות אחריות. עיתונאים שמעדיפים חצרות שועים על פני שליחותם - הם חסרי אחריות. מנהלי בנקים שפיזרו הלוואות עתק לעסקים מסוכנים - הם חסרי אחריות. מנהלים שלוקחים שכר שחקים - הם חסרי אחריות. העובדים שרואים את שכר המנהלים, שפוגע בכושר התחרות של התאגיד, ושותקים - הם חסרי אחריות. שר ביטחון/רמטכ"ל שמתיר לרבנים לדבר אל החיילים במונחים של צבא השם - הוא חסר אחריות.
ראש ממשלה ושריו שלא שואלים יום יום מי האידיוט שגירש את חוסיין (ששלט בפלשתינים והפך אותם לירדנים) והעלה מיליונים פלשתינים אל מדינת היהודים – הם חסרי אחריות.
משה דיין ומנחם בגין שצרפו 150 אלף פלשתינים לבירה של עם ישראל - היו חסרי אחריות. ממשלות שלא הבינו שאירן מביאה סיכוי להסכמים עם מדינות ערב המתונות, ולא מיהרו לנהל מו"מ - הן חסרות האחריות. ממשלות שממשיכות להניח לגוש אמונים לדרדר אותנו למדינה הדו-לאומית - הן חסרות אחריות. ממשלה שאינה מפתחת שיח עם הקהילות המוסלמיות באירופה - היא חסרת אחריות. ולאלה אפשר להוסיף את נושאי הסביבה והמים והביטחון האישי ועוד. וכל אלה מעידים על המציאות נטולת האחריות המאפיינת את המדינה והחברה.
לא המצב הקיים, אלא כיוון ההתפתחות - הוא הדבר המשמעותי להערכה ושיפוט. מנהיגים טרודים ביומיום מתקשים להבין בכך. בן-גוריון הגדול השאיר שתי פצצות מושהות: היעדר חוקה ומסירת החינוך למפלגות דתיות. גם בגין השאיר שתי פצצות מצרר: הסיר את התקרה למספר תלמידי הישיבות, ואת שיקול הדעת בעניין ההתנחלויות. ממחדליהם של השניים התנוון השמאל ונעלם הימין האזרחי הליברלי. אלה עמודי התווך של דמוקרטיה מתוקנת בעולם. ונותרנו עם הערב-רב השבטי.
מיום בואו של סאדאת לירושלים, אין אף מדינה ערבית שמאיימת איום קיומי על ישראל. הסכנה הקיומית היא מיהדותם של היהודים השבטיים הגוברת, ומחולשתם של היהודים המדינתיים.
הציונות, שהתחילה ממעטים שלקחו אחריות, התגלגלה לידי מנהיגים ומונהגים רבים, מאופיינים באי אחריות. מתחייב ארגון מרד המדינתיים נגד המצב!