עוד לא יבשה הדיו על כתב הפלסתר של גולדסטון, וראש הממשלה, שר הביטחון וגורמים אחרים בהנהגה כבר מפזרים הצהרות שבכוונתם להקים ועדת חקירה לבדיקת החשדות שבדוח. שרים ויועצים שהביעו (או לא) תמיכה בשיתוף פעולה כזה, אינם מחמיצים אף הזדמנות לציין בתקשורת שלא שעו להמלצתם זו וכעת הנזק קשה לתיקון.
הזגזוג הזה בין החלטה ראשונה ועקרונית שלא לשתף פעולה עם גולדסטון, לבין הצהרות וכוונה לאמץ את המלצתו לקיים חקירה ממלכתית, גורם נזק רב לעניין של ישראל. מינוי ועדת חקירה ממלכתית עכשיו הוא רעיון גרוע. עצם ההקמה דינה כדין הודאה בכך שיש את מה לחקור ומהווה נסיגה מבוהלת מהנימוק העיקרי לאי-שיתוף פעולה עם גולדסטון ומרעיו.
כדי להצליח ולהשיג מטרה מסוימת נדרש שילוב של מספר גורמים ובהם - קיום הערכת מצב, בחירת תוכנית ודרך פעולה, הבנה של המשמעויות הנובעות מההחלטה המתקבלת, ויישומה של ההחלטה בנחישות ובעקביות. נראה כי בהתנהלות של ממשלת ישראל בפרשת הדוח של פרקליט השטן גולדסטון חסרים באופן מסורתי המרכיבים האחרונים - עקביות ונחישות.
להחלטה שלא לשתף פעולה עם הוועדה הזאת (שלעניות דעתי היא החלטה אופטימלית במצב שנוצר), אמורה הייתה להתלוות תוכנית הסברה שתתמקד בביסוס הנימוק העיקרי לאי-שיתוף הפעולה עם כותבי הדוח הזה. כלומר הליבה של ההתנהלות אמורה הייתה להתמקד בהסברה כי עצם הקמת ועדה כזאת בנסיבות שהיא הוקמה ובהתחשב בגורמים והמניעים שמאחרי הקמתה, הינם פסולה בתכלית.
כדי לבסס את הנימוק המרכזי שבתגובת הממשלה צריך היה להתכונן לכך באופן יסודי ומקצועי. זה אומר להושיב על מדוכה צוות מקצועי שיכלול מומחי משפט ואתיקה שיספקו את התשתית והכלים המשפטיים והאתיים לדרג המדיני, בכדי לשכנע את דעת הקהל העולמית שהחלטת הממשלה הינה נכונה וסבירה מכל היבט אפשרי. התוצאה הצפויה מאי שיתוף הפעולה עם גולדסטון הצריכה הכנה יסודית לקעקוע של התוצר הצפוי והקמפייין הנגדי אמור היה להתמקד בחוסר הפרופורציות המשווע בין המיוחס לישראל לבין הנעשה על-ידי משטרים אחרים.
מסע הסברה כזה חייב להבהיר מהו פשע מלחמה באמות המידה של התרבות האנושים של הזמן החדש. להוציא גברים, נשים וילדים מבתיהם ולירות בהם בבורות מוות זהו פשע מלחמה. לרכז אזרחים בבית כנסת ולהציתו על יושביו זהו פשע מלחמה; למנוע משבוי את זכויותיו המינימליות ולהתעלל שנים במשפחתו להותירם להתענות בחוסר וודאות זהו פשע מלחמה. במסע הסברה כזה אין להיבהל מדרמטיזציה, כי היא יוצרת את האפקט הרצוי ובמלחמה זאת על הלגיטימציה שלנו, צריך להשתמש בכל אמצעי שמצוי בארסנל.
צריך לחזור ולהדגיש כי ישראל פעלה בעזה כדי למגר טרור יום יומי שהופנה נגדה ללא הבחנה, וזה לא פשע מלחמה אלא הגנה עצמית לגיטימית. זה קו ההסברה שמאחוריו צריך להתכנס בעקביות נחושה.
מה שקורה בפועל דומה להתנהלות במלחמת לבנון השנייה - קודם יורים, אחר כך חושבים ובסוף בוכים. הופתענו (כמובן). הופתענו מהדוח, הופתענו מהמציאות שהדוח ייצר, שאחד מתוצריו (כצפוי) הוא התלונה שהוגשה בלונדון נגד שר הביטחון וזו כפי הנראה רק ההתחלה.
במקום למנוע את התבערה וליצור דעת קהל עולמית שתתמוך באמת שלנו, תוך ניהול מסע הסברה מתוכנן ושיטתי, עוסקים כמו תמיד בריכוז האנרגיה לכבות שרפות מקומיות, באמצעות התבטאויות ספונטניות וזגזוג הצהרתי של ההנהגה.
קוצר הרואי וחוסר היכולת של ההנהגה לתכנן מהלכים קדימה כדי למנוע פורענות בזמן, גורם לנו שוב ושוב להילחם על הגדרות.