בינתיים המשטרה תורמת את חלקה. אתמול עצרה את השיח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, בחשד להמרדה והסתה. סלאח שוחרר לאחר כשלוש שעות, אך בית המשפט אסר עליו לשוב לירושלים בשלושים הימים הקרובים. יש לציין כי את דברי ההסתה שבגינם, בין היתר, נעצר, אמר סלאח בעצרת באום אל-פחם, לא בירושלים.
"ההסתה והגירוש", קוראת הבוקר הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות, על משקל "החטא ועונשו". במעריב בחרו ב"המעצר וההרחקה" לכותרת ראשית, נוסח חלש יותר לא רק מבחינת אוצר המלים, אלא גם מבחינת המתח שביניהן.
"מדובר באדם מסוכן העומד בראש תנועה נבזית ששמה לה למטרה להקים מדינת הלכה ערבית במקום מדינת ישראל",
כותב על סלאח הניצב בדימוס אליק רון בטור המתפרסם ב"ישראל היום". "ממש בוב דילן מאום אל-פחם",
כותב על סלאח העיתונאי אראל סג"ל בטור המתפרסם במעריב.
אלה אינם ההבדלים היחידים בין דעות השניים. רון מתנגד לדרישה להוציא את התנועה האיסלאמית אל מחוץ לחוק, ומסביר ש"הדבר עלול להאדיר ולהעצים את כוחה". סג"ל, לעומתו, קורא להוציא את התנועה מחוץ לחוק, מצטט כמה מקריאותיו הקיצוניות ביותר של סלאח לאורך השנים ומשווה אותו לא רק לזמר דילן, אלא גם לחאג' אמין אל-חוסייני, תוך אזכור הקשר למשטר הנאצי כמובן.
בימים כתיקונם הייתה ההשוואה שעשה סג"ל בין סלאח לדילן יכולה להיחשב הקנטה פשוטה (סג"ל לועג לדימוייו הציוריים של השיח' בבואו לתאר את פשעי היהודים), אך בימים אלה מדובר בעלבון כפול. המדפדף כמה עמודים הלאה בקונטרס החדשות של מעריב יבין כי דילן אינו סתם זמר מפורסם, אלא למעשה יריב של ישראל. "עמוס עוז מול דילן" היא הכותרת שבחר מעריב לתיאור יחסי הכוחות בין המועמדים לפרס נובל לספרות, יממה לפני ההכרזה על הזוכה. על סיקור המועמד הישראלי לפרס נובל לפיזיקה, פרופ' יקיר אהרונוב,
כתבה כאן אתמול כרמית גיא.