"חוק טל הוא הרע במיעוטו"

"שום דבר לא ישפר את מצבו של המשפט העברי אלא לימוד התורה בציבור" - כך סבור השופט בדימוס צבי טל, שכיהן בבית המשפט העליון על תקן 'השופט הדתי' באמצע שנות התשעים. השופט טל נחשב כמי שהמשיך את מסורת המשפט העברי שהנחיל קודמו, מנחם אלון, בפסיקה המנחה של בית המשפט העליון. כיום, ממרומי גילו וניסיונו השיפוטי, מצר טל על "חלקו הצנוע של המשפט העברי בפסיקה", אך הוא אופטימי ומאמין ש"ברבות הימים עוד יחזרו לחיקו של המשפט העברי. ככל שירבה לימוד התורה בציבור, גם בציבור החילוני הצמא לשמוע את דבר ה' - כך ייטב חלקו גם בבית המשפט". צבי טל, בן 82, עלה לארץ עם הוריו מפולין בגיל שמונה. הוא למד בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, ושירת בהגנה ובצה"ל. ב-1953 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית, ולאחר מכן עבד כ-25 שנים כעורך דין. ב-1978 מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, וכעבור עשור נמנה על הרכב השופטים שדן למוות את ג'ון דמיאניוק. ב-1994 קודם לשפיטה בבית המשפט העליון, ופרש לגימלאות כעבור שלוש שנים. אף שכבר למעלה מעשור הוא לא יושב על כס המשפט, הוא מספר שזיכרון ההכרעות שקיבל מלווה אותו עד היום. "עברתי נדודי שינה רבים. יש דברים שבהם צריך לשקול היטב את התוצאות, המשמעויות והראיות. המשקל המונח על כתפי השופט הוא כבד מאוד". האם ניתן לומר שכיום חל פיחות במעמדו של השופט, ובעיקר של בית המשפט העליון? "הסדק באמון הציבורי, שהתחיל כקרני חגבים והלך וגבר, החל בכך שבית המשפט התחיל לעסוק בסוגיות פוליטיות שעד אז הוא נמנע מלעסוק בהן. ברגע שאתה מתעסק עם הבוץ הפוליטי, רגבי הבוץ נדבקים בך. בנוסף, בזמנו היו שופטים רבים מהאסכולה הבריטית, שאני מזדהה איתה. באנגליה המדינה, הדת והשפה הם אנגליים. יש מיעוטים ולכל אדם זכויות הפרט הדמוקרטיות, אבל היא לא מדינת כל אזרחיה אלא מדינת הלאום האנגלי. כך גם צריכה להיות מדינת ישראל - מדינה יהודית-דמוקרטית. "עם התגברות האסכולה האמריקנית בעידודו של אהרן ברק, ישראל הולכת ונעשית יותר ויותר מדינת כל אזרחיה. בכך נמחק הייחוד של המדינה היהודית. זאת סיבה נוספת לסדק שנוצר באמון הציבור במערכת המשפט. על שופטי בג"צ לבקר את עצמם בשתי הנקודות הללו". אבל דווקא דגלת בפסקי הדין שלך בזכות הנגישות לבג"צ. "שלא תהיה טעות. גם היום בג"צ נותן מענה למיעוטים. כל מיעוט, כולל ערבים וחרדים, מוצא אוזן קשבת בבית המשפט העליון. בכך גדולתו. אין לו תחליף ואסור לגעת בו. במקביל, בג"צ עוסק בשאלות ערכיות של טוב ורע, ולא בשאלות של אמת ושקר כשאר בתי המשפט. טוב ורע זו שאלה של השקפת עולם. כאשר אתה מכריע בעניין ערכי, אתה בהכרח מביא להכרעה את כל המטען הרוחני ואת השקפת עולמך. לכן, ישנם ציבורים שחוסר האמון שלהם במערכת הוא פועל יוצא מהשקפות העולם הכמעט חד-גוניות של שופטי בג"צ". אם כך הפתרון טמון בזהותם של השופטים? "צריך גיוון בשופטים, אך לא אתייחס באופן אישי למינויים החדשים לעליון. הגיוון מבטיח שיישקלו מגוון רחב של שיקולים, שלא תשלוט דעה מזן אחד".