בדפדפת ההסבר של הלשכה נמסר על השימושים העיקריים בנתונים: קביעת הסל של מדד המחירים לצרכן על בסיס רישום ההוצאות של משקי הבית, נתוני ההוצאות וההכנסות משמשים בסיס לקביעת מדיניות כלכלית חברתית של משרדי הממשלה, ויש גם "שימושים אחרים": על-ידי חברות במגזר הפרטי, חוקרים ועוד...
השתכנעתי בחשיבות הסקר. לא השתכנעתי בכלל מהחיוב לכפות על האזרח בתוקף החוק הפלילי חובה למסור מידע. אפשר אולי להצדיק חיוב למסור מידע על הוצאות משק הבית כדי שישמש בסיס לקביעת הסל של מדד המחירים לצרכן. אבל מדוע נדרש גם מידע על ההכנסות? מה זה קשור למדד המחירים לצרכן? מס הכנסה לא מספיק למדינה? ומדוע מידע זה נמסר לשימוש גם לחברות במגזר הפרטי, והוא גם משמש חומר גלם למחקרים שונים, חשובים ככל שיהיו. האם השימושים הנרחבים הנעשים בנתונים, אינם פוגעים מעבר למידה הראויה בפרטיותו של מי שאינו מעוניין למסור נתונים על הוצאותיו והכנסותיו לחוקרי הלמ"ס, המאלצים אותו לעשות כך באמצעות הנפנוף בחוק הפלילי?
אתם חושבים שאני מגזים? מנפח סתם עניין? אולי. אבל חכו שיגיע אליכם נציג הלשכה ויבשר לכם שעליתם במדגם. חכו שיציג בפניכם את רשימת המטלות שאתם צריכים לעמוד בהן.
להלן חלק מהמטלות:
המשתתף בסקר מקבל חוברת ובה שורת עמודות. משך חמישה עשר יום עליו למלא, כל יום, את הטופס. בעמודה הראשונה "יתאר באופן מפורט את המצרך או השירות שרכש. נדרש תיאור מפורט ככל האפשר של המוצר, כלומר חשוב לציין את מירב הפרטים כגון חלה פרוסה, שימורי אפונה ירוקה וכיו"ב, וכן את מרב הפרטים על השירות. לדוגמא: נסיעה במונית שירות, נסיעה במונית מיוחדת. אם המוצר שנרכש הוא משומש, יש לציין זאת. לגבי רכישת כרטיסיית אוטובוס, יש לרשום את מלוא התשלום ביום הקנייה. אם נפרעו חובות יש לציין את התשלום...".
בעמודה השנייה, על המשתתף לציין "את הכמות. אם המוצר נקנה בתפזורת יש לרשום בטור 2 את מספר היחידות ובטור 3 את סוג האריזה...".
בעמודה השלישית, "יש לרשום את סוג החנות כגון סופרמרקט, היפרשוק, שוק. אין לרשום 'קנייה בקניון' אלא יש לרשום את סוג החנות כגון 'חנות נעליים...'".
בעמודה הרביעית, יש לציין את התשלום המלא ששולם "כולל מע"מ, הובלה התקנה ובמקרה של קנייה באמצעות תווי קנייה יש לציין זאת...". יש לצרף קבלות/חשבוניות על כל קנייה וקנייה.