זיהוי סרטן שד אצל אישה משפיע קודם-כל כמובן עליה. עם זאת, צריך לזכור כי כל הסובבים אותה מושפעים, והיא מושפעת חזרה מתגובותיהם. האם תגובות מסוימות של המטופלת וסביבתה ישפיעו על סיכויי החלמתה מהמחלה? האם זה המדד היחיד? אולי חשוב באותה המידה ויותר איכות חייה וחיי המשפחה מבחינה נפשית? נעשו עבודות מחקר שונות ורבות בתחום בסקירה זאת אביא כמה מהנושאים שנבדקו.
במרס 2003 פורסם מחקר בעיתון. ONCOLOGY CLIN J שנעשה בנושא דיכאון אצל בני זוג של נשים חולות סרטן שד. החוקרים ניסו לבנות מודל שיבחן את הדיכאון בבני הזוג, ויאבחן האם מדובר בדיכאון תגובתי מתאים למצב או בדיכאון קליני הדורש טיפול. הם אספו נתונים מ-206 בני זוג ו-206 חולות שאובחנו בזמן האחרון כחולות סרטן שד ללא גרורות. הדיכאון נמדד לפי מדד מוכר, ונבדקו 19 משתנים שנמצאו בספרות כגורמים, לצורך בניית המודל. המשתנים כללו משתנים פסיכולוגים סוציאלי דמוגרפים וקשורים לטיפול.
התוצאות: בני זוג נטו לדיכאון אם היו מבוגרים יותר, פחות משכילים, נישאו לאחרונה, דאגנות יתרה לגבי איכות חיי נשותיהם, מוטרדים יותר מהישגיהם בעבודתם, פחות בטוחים בעתידם ונישואים פחות מתאימים. המודל תיאר נכון 89.2% מבני הזוג.
מסקנות החוקרים: צריך לבדוק את בני הזוג של החולות החדשות בסרטן שד ולעזור להם יותר טוב לעבור את האיום של מחלת סרטן השד בה לקו נשותיהם.
מאמר אחר שפורסם בעיתון פסיכו-אונקולוגי באפריל 2005 עסק באיכות החיים של בעלים לנשים חולות סרטן שד. הם הניחו שתחושת האיום על החיים ותופעות הלוואי בזמן הטיפולים, גורם לחץ רב על החולות ובני משפחתם. הבעלים פגיעים במיוחד מפני שהם מהווים מקור התמיכה העיקרי לנשותיהם.
המחקר בדק איכות החיים של 79 בעלים לנשים חולות, מול 79 בעלים לנשים בריאות, מקבילים בתכונות אחרות. הבעלים של החולות קיבלו ציון נמוך יותר בבריאות כללית, חיות (ויטאליות), מצב אמוציונאלי ובריאות מנטלית. לא היה הבדל בתפקוד פיזי, כאבים ותפקוד סוציאלי. איכות חיים יחסית טובה יותר נצפתה אצל אותם בעלים שלא הוטרדו גם במתן עזרה וטיפול פיזי בנשותיהם החולות. דרגת חומרת המחלה, הזמן שעבר מהאבחנה, לא היו קשורים לאיכות חיי הבעלים.
ב-2006 התפרסם מאמר בעיתון הבריטי לסרטן (BRITISH JOURNAL OF CANCER). המאמר הזה עסק בבעיות התנהגותיות ורגשיות של ילדים לנשים חולות סרטן שד בגיל בית ספר. בדקו ילדים בגיל 17-6 שנים נלקחו נתונים מהאמהות החולות מבני זוגן וממורות בית הספר. נבדקו 107 משפחות בהן החולות היו 36-3 חודשים לאחר זיהוי סרטן שד.
מפחדים ומתוחים
לילדים עם בעיות היה קשר למידת התקשורת הפתוחה במשפחה ורמת הדיכאון של האם, יותר מאשר לחומרת החולי. לואיס, אליסון+וודס, (1985) ציינו אפיונים לבעיות ילדי החולות בסרטן השד, על-פי טווח הגילאים:
- גילאי 6 עד 10: פחד, עצב בדידות ומתח.
- גילאי 10 עד 13: דאגו מפגיעה בחייהם, כולל לקיחת אחריות מוגברת.
- מתבגרים: חשו קרועים בין הרצון לעזור לאמהות ובין הרצון לבלות בעיסוקיהם.
- תגובות של בנות לחולות הושפעו מרמת מעורבותן במחלת האם (ווליסק, גריץ, שיין ואחרים, 1992).
ידע זה על השפעות החולה על ילדיה, מאפשרות התערבות טובה יותר בהדרכתה ובליווי המקצועי של הילדים בתקופת מחלת האם.
דואגות יותר מסרטן השד מאשר השחלות
מאמר נוסף מהעיתון פסיכו-אונקולוגי התפרסם במרס 2008 ועוסק באחיות בריאות במשפחות בהן יש סרטן שד וסרטן שחלות תורשתי. נבדקו במחקר החיים החברתיים, התנהגות סוציאלית ובריאותן הנפשית. 65 אחיות מ-31 משפחות עם נשאות תורשתית, נבדקו במבדקים מוכרים לבחינת ההתמודדות הקהילתית, התערות חברתית ולחץ פסיכולוגי. נמצא שהאחיות דאגו יותר מסרטן השד מאשר השחלות. הן סבלו מאי שקט ותלונות פסיכוסומטיות, אך לא מדיכאון.
כאשר השתמשו בשירותים חברתיים תומכים, כמו למשל קבוצות תמיכה, היו פחות תלונות של חרדות ותלונות גופניות. המחקר הראה שחשוב להבין את המתח בו חיות הנשים בסיכון גבוה לחלות בסרטן שד. יש דרך לתמוך בהן חברתית אם ערים לכך.
מאמרים אלו הם טיפה בים המחקרים בנושא הסביבה של חולות סרטן שד. הם רק מדגישים את החשיבות באיתור הסובלים סביב החולה, ומתן העזרה גם להם יחד עם הטיפול הרפואי והנפשי בחולה.
על-ידי ליווי רב-מקצועי של החולות, ניתן להעצים את יכולותיהן לקבל תמיכה משפחתית, חברתית ומקצועית. תמיכה מסוגים אלה מוכרת בספרות כמשפרת איכות חיים אישית ומשפחתית; תמיכה המסייעת לאישה לקבל את הטיפולים הרפואיים הנדרשים למען ריפוי, שיפור איכות החיים או הארכת חייה.