גם הפעם הצביעות הישראלית חוגגת. העולם תמיד נגדנו, אך אנו העם הנבחר (למה בדיוק?) חוששים לקיומה של המדינה היהודית בגין 1,200 ילדים קטנים, אחוזי אימה פן יגורשו, בדיוק כפי שהיו הורינו ומשפחותינו כאשר שערי העולם ננעלו בפניהם, וזה לא היה מזמן כל כך; תשאלו את אותם ילדים אשר עדיין חיים כאן עימנו היום.
מעניין כי כמויות עצומות של אזרחים לא-יהודים אשר נכנסו בשערינו, בתירוצים שונים ובמסמכים מזוייפים, לא עוררו את הפאניקה הזו, והתירוץ הרשמי היה נישואיהם, לעתים קרובות הפיקטיביים, ליהודים.
אנחנו גיבורים על קטנים וחלשים, על ילדים אשר הרעב, הפחד ואולי אף המוות הוא זה אשר יצפה להם עם גירושם מישראל. אך אנחנו קטנים ומבוהלים כל אימת שאיזושהי ממשלה בעולם לא ממש מחבקת אותנו בהצהרות אהבה.
קשה להאמין איזו שנאת זרים שוררת כאן (אפילו כנגד בני עמנו, בעלי הצבע השונה משלנו) ובאיזו פתלתלות אנו מתרצים את ההתנהלות הנואלת הזו.
הנאצים כינו אותנו גורם מזהם אשר יש להשמיד מן העולם. אוה כן, אנחנו לא ממש נבזים כמותם, ומה פתאום להשוות? אנחנו רק מתבטאים אחרת, שייראה יפה בעינינו והעולם. כן, בישראל 2009, 1,200 ילדים קטנים מהווים סכנה לקיום היהודי, ולרוב היהודי בישראל, ואנחנו גם נלמד אותם לקח, מה זה להיכנס הנה באופן לא חוקי - הרי אנחנו מקיימים את חוקי המדינה ללא דופי, לכן חצי מאנשי הציבור בדרך לכלא, ובתי המשפט קורסים תחת עומס העבודה, זה הכל כי אנו כאלה מוסרניים!
נראה אתכם מביטים בלבן של העיניים של אותם ילדים, ביום בו יעלו אותם על מטוס, אל עתיד ללא עתיד, ואל תגידו לא ידענו!