נאמר בתקשורת כי נתניהו מאוכזב מההסתה הטורקית נגד מדינת ישראל.
מה לו למדינאי להיות מאוכזב מהלך רוח נצפה וברור אפילו לשחקני מכבי [כדורסל] ולאוהדיהם, בביקוריהם בטורקיה, שלא אחת נאלצו להסתתר מגלי זעם אנטישמיים של ה"קהל" הברברי שהגיע, כאילו, לחזות באירוע ספורטיבי?
לאכזבה יש טעם של הפתעה, כאשר בענייננו הייתי מופתע לא מגלי הסתה - אלא מגלי אהדה מצד הטורקים.
אומנם ישנם אינטרסים משותפים, שאותם צריך לטפח, אך -
- לא תוך ויתור על הזהירות המתבקשת לאור הלכי הרוח הציבוריים בטורקיה.
- לא מתוך אשליה שהיא עלולה להיות מאכזבת לגבי היחיד אך מסוכנת לגבי מנהיג פוליטי.
אחת התכונות הנדרשות ממנהיג מדיני היא ראיית הנולד במידת מה, וכה קל לראות מה ילד יום בעניין כה ברור - כמו היחסים הנרקמים בין מדינת ישראל לבין טורקיה, במצב בו האנטישמיות מבעבעת מתחת לפני השטח ומוצאת הזדמנויות לפרוץ מעלה מעת לעת. פריצות אלו הן איתותים ברורים לכל מי שרוצה או צריך לפקוח את עיניו ולהביט נכוחה אל המצב העובדתי, כדי לנהל את ענייניו בתבונה.
אז צריך להמשיך ולהשתתף באירועי ספורט גם באנקרה, אבל להתנות זאת באבטחה שלא רק תמנע אלימות אלא גם תיתן תחושה שמותר למכבי תל אביב לנצח את המשחק בטורקיה מבלי להסתכן בפוגרום - לרבות הסתכנות שלא באה מהכוח אל הפועל, וזאת, גם על-מנת שלא תהיה לשחקנים תחושה, כי כדאי ואולי אף עדיף להפסיד את המשחק.
כך גם בפוליטיקה.
אם צריך להיזהר כדי לא להרגיז, אז עדיף שהמרצע יצא מהשק, ומי שרוצה לעשות מעשה - שיעשה את זה לאלתר. רק כך תימנע אנומליה של איום תמידי בוחש-רוחש מתחת לפני השטח, העומד לפרוץ ולפגוע, להפתיע, לאכזב.
אין צורך להרגיע את הטורקים.
ההיפך הוא הנכון: צריך למנוע מצב סטטי מאוים, ולהתסיס כדי שהאיום יתגשם.
רק אם וכאשר טורקיה תחליט כי הבלימה של זרע הפורענות הקיים אצלה, היא עניין פנימי שלה - רק אז יהיה אפשרי לדבר על קידום וטיפוח יחסים שהם כה חיוניים בעיקר לטורקים, במצב ברור ומוגדר בו חדל האיום המוסווה להעסיק כלל את מדינת ישראל, בהיותו עניינה של הממשלה הטורקית שוודאי כי אם תחפוץ, תדע לטפל בו ולבטלו למען יחסים דיפלומטיים ואחרים תקינים עם מדינת ישראל.
ואכזבה - אם תהיה - היא תהיה אצלה.