היו במהדורת השבט מערכונים מוצלחים יותר בנושא, בלי גידופים ישירים, אבל את המערכון הזה בחרו אנשי לאטמה לתרגם לאנגלית ולשוודית ולהעלות לרשת. אתרים שוודיים פרו-ישראלים מיהרו להפנות לשם את גולשיהם, והשמחה הייתה רבה: הצפת גולשים שוודים, ומלחמת טוקבקים בין אנטישמים וחובבי ציון, כולל התייחסויות בעיתונות הנפוצה בשוודיה.
"הלאטמה הישראלית נפלה על הפרצוף של השוודים", מגדירה זאת קרולין גליק בשמץ גאווה. "זה הצליח משום שטל גלעד, הכותב הראשי שלנו שהגה את המערכון, הבין שהדבר שמוציא צבועים מדעתם יותר מכול זה לא שתוקפים אותם על עצם התנהגותם – על האנטישמיות שלהם, במקרה זה – אלא שלוקחים מהם את היכולת לטעון שהם טובים – שהם נאורים ותרבותיים, במקרה שלנו".
טל הנ"ל, בן 49, הוא כותב ותיק של תוכניות טלוויזיה ומופעי בידור. הוא היה בצוותי הכותבים של החרצופים, של 'קצרים' ושל 'זהו זה' בשנותיה האחרונות. טל גלעד ולצדו יהודה ספרא הופכים את הרעיונות הגולמיים שעולים בישיבות צוות לאטמה לתסריטים, ונוכחים בצילומים כדי להיענות לבקשות הבמאי והשחקנים.
טל, אתה תסריטאי חילוני אשכנזי, אבל למרבה הפלא ימני מוצהר. נכון?
"כן. מחוץ לארון. והחֶברה מקבלת אותי למרות הסטייה. אגב, בחרצופים לא הייתי הכותב הימני היחיד. אני יכול להסגיר את אבי כהן. הוא בא לעשות סאטירה ולא מעניין אותו ימין-שמאל, אבל כשהיה מתפתח במערכת ויכוח סביב נושא פוליטי הוא היה משמיע את דעתו בקול רם. לכותבים בחרצופים לא הייתה בעיה להביע בוויכוח פנימי את דעתם, ואז לעבור לפאזה מקצועית ולכתוב גם קטעים שלא מתיישבים עם דעתם".
החרצופים לא הייתה מוטה כמו נניח ארץ נהדרת, עם מערכוני ההפצצות הזרחניות והמתנחלים הרוצחים שלה.
"נכון. רוב התוכניות מוטות לא כי אומרים שם 'בואו נעשה תוכנית שמאלנית', אלא כי זה זורם מהנטייה הטבעית של כל האנשים שמתעסקים בתעשיה הזו, ש-92.4 אחוז מהם שמאלנים. בתחום הסאטירה הנטייה הזו בולטת במיוחד, כי השמאל מרגיש נורא אנרכיסטי. זה עם החבר'ה כזה, להיות שמאלני ולהיות נגד המתנחלים ונגד כל דבר שנתפס כלאומי, כמרובע – אז יאללה, אנחנו עכשיו צוחקים ביחד על הכול ואחר כך נלך לעשן משהו ולשתות משהו".
גם על תהליכי שלום והערצת עריצים יש הרבה מה לצחוק.
"כנראה באיזושהי צורה מובנֵית דברים כאלה לא מצחיקים אותם. אם אתה מציע קטע מהכיוון הימני, יקראו את זה באי רצון ויגידו, זה קטע לא טוב. לא הרגשתי אף פעם שבגלל הדעות שלי לא מקבלים אותי לעבודה או משהו כזה, אבל הרעיונות עצמם נפסלים, למעט בחרצופים. והרי יש המון דברים מגוחכים בשמאל. הם כביכול ליברלים, חבר'ה, הה-הה, אבל ברגע שמשהו לא מסתדר עם הדעות שלהם פתאום זה לא מצחיק".
איפה נמצאת 'מהדורת השבט' בהשוואה לכל זה?
"בכנות גמורה, אף פעם לא היו לי סיפוק והנאה מהעבודה כמו בעבודה פה. מבחינת חדוות היצירה, הצוות, האנשים, החופש לכתוב מה שאני מאמין בו. אתה יודע, יש משהו נורא נורמלי בימין. אנשים שלא חושבים שאם הם בעד ישראל יש בזה משהו לא קוּלי. נוח לי לתקשר איתם. כל ההתנהלות היא על מים שפויים. וכמובן תחושת השליחות: לתת סוף סוף ביטוי ושחרור למה שהמון אנשים חושבים. הרי אחד הנשקים של השמאל הוא לטעון שהימין לא מצחיק, שאין שם בעלי כישרון כתיבה, שהסאטירה היא דבר שמאלי. אז הנה, לא".