אחד המאפיינים המדהימים בתורתנו הקדושה הוא הרלוונטיות שלה לכל עת - ממועד נתינתה ועד היום. אותה תכונה היא שמעניקה לתורה את יופייה, כוחה וחיוניותה, כי כל נושא שבה הינו נצחי בחשיבותו - אם רק נעמיק בו די. לנושא הגירוש שבתורה קל ביותר לראות את הקשר לימינו במספר סוגיות מדיניות וחברתיות הבוערות ממש. לכן, הבה ונסקור בקיצור את ההיסטוריה היהודית של הגירוש, כדי לברר את הרלוונטיות שלה לימינו.
העונש הקשה ביותר שהנחית הקב"ה על אדם וחווה אחרי חטאם הגדול, היה לגרשם מגן עדן. עם הגירוש תם עידן האין מחסור וההרמוניה השּלמה עם ה' עד לאותה עת - עד לאחרית הימים. הגירוש ביטא יותר מכל את המסקנה האלוקית שאדם וחווה לא היו ראויים עוד לגור במקום המיוחד ההוא שה' הכין עבורם. לכן, הם גורשו - "גורו שם", רק לא פה, היה המסר האלוקי.
הגירוש הבא בוצע על-ידי אברהם אבינו לבנו ישמעאל. למרות הקושי הנורא שבגירוש אב את בנו, ציווהו ה' לציית לדרישתה של שרה אשתו ולגרשו. כידוע, המלאך, עוד לפני לידתו של ישמעאל, גילה להגר אמו שבנה יהיה "פרא אדם ידו בכל ויד כל בו" (בראשית טז, יב). יש המגדירים "פרא אדם" כך: "פרא שהוא אדם, ואדם שהוא פרא". על-פי רש"י - "ידו בכל", שהוא וצאצאיו יהיו לסטים, ו"יד כל בו", הכל שונאין אותו ומתגרין בו. הרמב"ן מרחיב ומסביר ש"הענין על זרעו שיגדל ויהיו להם מלחמות עם כל העמים. ורבי אברהם אמר ידו בכל שינצח מתחילה כל הגויים, ואחר כך ידו כל בו, שינוצח בסוף". על-פי דברי המלאך, ראוי להסיק את המסקנה שלישמעאל ולצאצאיו יהיה אופי לאומי מסוים - קשה ואלים - אופי שאמור להיות קטלני לבניו של אברהם אבינו שמצטיינים בהיותם ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.
ובכל זאת, מה עשה ישמעאל כדי לעורר את עקשנותה הבלתי מתפשרת של שרה לגרש את ישמעאל מביתה? "ותרא שרה את-בן-הגר המצרית אשר-ילדה לאברהם מצחק" (בראשית כא, ט). "מצחק" - זה הכל?! ברם, חז"ל הבינו את פעולתו של ישמעאל בצורה חמורה ביותר. נלך מהקל לחמור: "מלעיג על יצחק שנולד מזקנים" (רד"ק); "מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור יורש פי שנים" (רמב"ן); ורש"י מוצא סימוכין לקביעתו שמדובר בעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. בכל מקרה, הקב"ה ראה בקרבתו של ישמעאל סכנה ממשית לנפשו ולנשמתו של יצחק, ולכן הורה לאברהם לגרשו.
ארבע מאות וארבעים שנה לאחר מכן נקראו בני ישראל לחזור על אותה מצווה - קרי, לגרש מן הארץ שה' הוריש לאברהם, ליצחק וליעקב - את הכנעני, הפריזי, החיוי, הגירגשי, היבוסי, החיתי והאמורי. מדוע? האם לא היה אפשר לחיות בצוותא, בחדווה ובשלום עימם? הקב"ה ידע שלא - שלא נוכל להיות נאמנים לייעודנו - להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש בארץ הקודש עם שכנים כאלו, ולכן הוא ציוונו לכבוש את הארץ ולגרשם.
אחרי כיבוש הארץ עם ישראל חטא חטאים גדולים. ועבור אותם חטאים גורשו מלכתחילה עשרת השבטים, ולאחר מכן, הנותרים - שבט יהודה, בנימין ולוי - פעמיים. שוב, הגירושים הללו באו כעונש מה' על מעשינו הרעים "מפני חטאינו גלינו מארצנו". בגולה לא תמו הגירושים. גורשנו מאנגליה, מספרד ומפורטוגל. לבסוף, אחרי כמעט אלפיים שנות גלות החל תהליך שיבת ציון. התהליך הגיע לשיאו כאשר מדינת ישראל קמה רק לפני 61 שנה. ברם, תוך תקופה קצרה זו, הספיקה המדינה לייצר תקדים נורא ואיום.
בקיץ 2005 קמה לראשונה ממשלה, שככל קודמותיה, לא העיזה לגרש את השונא הישמעאלי (זה שגבה מאיתנו יותר מ-21,000 הרוגים, שרבים מתוכו הינם מכחישי שואה, שרוב רובם שואף לחסל את המדינה כמדינה יהודית, שאף אחד מבניו אינו משרת את המדינה בשום שירות ציבורי - ושלא רק שאינו משלם מיסים אלא גם נוטל קרקעות ומים מאיתנו ללא שום היסוס ופחד). בהם היא לא נגעה, ברם היא כן הרימה יד וגירשה תשעת אלפים יהודים מבתיהם בארץ הקודש. ברם, בהתייעצות עם מומחי ה"ספין דוקטורים" החליטה הממשלה דאז ש"גירוש" נשמע קשה ונורא מדי, ולכן אימצו שם סטרילי ולא מחריד - "פינוי".
היום יש גירוש מסוג אחר, הממשיך ביתר שאת במדינת ישראל - יהודים מגורשים על-ידי ערבים. אכן, כמעט בכל הערים המעורבות, הערבים פיתחו שיטה יעילה מאוד לגרשנו מרצון, כביכול. הם מסמנים בניין, קונים דירה אחת במחיר מופרז, נכנסים לתוכה, ואז כל יתר הדיירים מסכימים למכור בכל מחיר, רק לא להישאר בקרבתם. וכך הולכות הערים נצרת עלית, כרמיאל, עכו, יפו ורמלה מהיותן ערים עם רוב יהודי מובהק לערים ערביות. כדי להציל את המצב חובה לעשות שלושה דברים:
(1) הסוכנות צריכה להקים קרן לגאולת דירות היהודים בערים מעורבות;
(2) הממשלה צריכה לעודד עלייה פנים-ארצית לגליל ולנגב על-ידי מתן פטור מלא ממס הכנסה לצמיתות לכל מי ששירת בצה"ל או בשירות לאומי;
(3) הממשלה חייבת להחזיר את הציונות לציון בכך שהיא תקבע בחוק שכפי שאין פסול בהקמת ערים לערבים בלבד, כך אין פסול בהקמת ערים ליהודים בלבד.
יש להזכיר לעצמנו ולתלמידיו של
אהרן ברק שישראל אינה כארה"ב. אולי שם רעיון separate but equal הינו אנטי-חוקתי. פה separate but equal הינו חיוני כי אולי הוא יציל משהו "מדו-הקיום" בין העמים.
היום, אותה ממשלה שלוחצת להביע עמדה לאומית נגד עמדתה של העיתונות השמאלית בנושא המהגרים הבלתי חוקיים וילדיהם, לא מהססת לגרש יהודים על-פי צווי הרחקה מבתיהם ביו"ש. וכמו-כן, הכל נעשה ללא כתבי אישום וללא תהליך משפטי מקובל. ומדוע? כי אזרחי ישראל ביו"ש, כידוע הינם אזרחים סוג ג', במקרה הטוב.
לכן, הגיע הזמן לומר לעצמנו ולעולם כולו -
"לעולם לא עוד!", לעולם יהודי לא יגרש שום יהודי מביתו בארץ ישראל. עלינו לקבוע שבמדינתנו היהודים יגרשו רק את אלו המסכנים את חיינו פה - בהיותנו הריבון על הארץ שהוריש לנו הקב"ה. כדי להתקרב לייעודינו היהודיים, על-פי תורתנו הקדושה, עלינו לשאוף להגביל את אחוז כל הנוכרים בארצנו למקסימום של חמישה אחוז. ומדוע חמישה אחוז? כי בהסתכלות כל המצב בעולם כולו, כאשר הישמעאלים-ערבים מגיעים לעשרה אחוז מן האוכלוסיה של כל מדינה שהיא, ידיהם מתחילות לתפוס בכל - בכל חפץ ובכל נשמה שמזדמנת להם. עידוד הגירתם של רוב רובם של הזרים הינו צו השעה, כי בסופו של תהליך נגרש או נגורש.
אל לנו לשכוח לרגע את דברי הנצח של הקב"ה לעם ישראל לפני כניסתם ארצה: "ואם-לא תורישו את יֹשבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשֹכים בעיניכם ולצנינִם בצִדיכם וצררו אתכם על-הארץ אשר אתם יֹשבים בה. והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם" (במדבר לג, נה-נו).