דן שיפטן איננו פופולרי באוניברסיטת חיפה. למעשה, הוא מצוי שם במיעוט מזהיר, שכן כל שאר העוסקים במדעי הרוח והמדינה התיישרו עם הקו של תקינות פוליטית ומנפקים את השקרים הרגילים של השלום הממשמש ובא, עתיקותם של הפלשתינים בארץ הקודש, קדושתה של ירושלים בקוראן (היא לא מוזכרת שם ולו פעם אחת!!!) וזיהוים של היהודים כצלבנים בני דת משה. אלא שהסטודנטים, והחיילים, והמדינאים - נפשם נקעה מן התקינות הפוליטית המכסה בשעווה כל אוזן ונוטעת קורה בין העיניים. הם חוזרים אליו ואל אחרים, כגון רפי ישראלי ומרדכי קידר כדי לשמוע דברי אמת, עובדות ומסקנות המתבססות על עובדות, ללא הטיה שאיננה מן העניין. ייתכן ששיפטן בוטה יותר מן האחרים, אבל זה עניין של סגנון, לא של מדע.
ובכל זאת, יש דבר טוב בתקינות פוליטית והוא העידוד שהיא נותנת לערבים לאשליה של ישראל היהודית כקורי העכביש. הדבר שומר על עוינותם, ומבטל כל סיכוי להצלחה של אינטגרציה מזויפת.