תאגיד המים של פתח-תקוה תובע עשרות אלפי שקלים ממעון של חוסים תשושי נפש, תביעה אשר תביא לחיסולו של המעון. לפי חוק המים החדש, מוקצה מכסת מים לכל בית לפי מספר המתגוררים בו על-פי הרישום בתעודות הזהות.
אלא מה? כתובתם של כל 30 החוסים במעון אינה רשומה בכתובת המעון. כתוצאה מכך, נתבע המעון, על-פי החוק, לשלם קנסות בגובה אלפי שקלים לחודש. תביעה זו תגרום לסגירת המעון ולזריקתם של החוסים לרחוב.
פנייה למנהל תאגיד המים הביאה את התשובה הצפויה: שזה החוק ואין בידו לעשות שום דבר. אך אין זה כך. מנהל תאגיד המים יכול להחליט כי אין הוא תובע את הקנס, על כל האחריות והסיכון שבכך.
מה עומד על הפרק: זריקת חוסים תשושי נפש לרחוב מול בירור בירוקרטי שיכול תמיד להתברר ולהיות מתוקן במועד מאוחר יותר. מהלך אכזרי מול שימוע.
המערכת הציבורית מכילה אלפי חוקים ותקנות, הוראות ונהלים. מאות אלפי עובדי ציבור מוציאים הוראות אלו לפועל ללא שיקול דעת, גם כאשר נוצר אי-צדק הזועק לשמים או שנגרם נזק כבד ובלתי הפיך לאזרח.
לעובד ציבור אין קוד אתי, אותו מוסר שאמור להדריך אותו כאשר יישום החוק כלשונו מביא למעשה אכזרי כנגד האזרח, אותו גמד קטן בראשו שאומר לו עד כאן, את המעשה הזה אסור לך לעשות גם אם תסתכן בצורך לתת הסברים, לבוא לשימוע ואולי גם לשאת בתוצאות.
בכתיבת חוקים ותקנות לא ניתן לחזות מראש את כל הסיבוכים שעלולים להיווצר ביישומם. לפעמים, ביישום נקלעים למצב של "הוראה בלתי מוסרית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה" ובמקרים אלו על עובד הציבור לפעול לפי צו מצפונו, ועל-פי קוד אתי מדריך, ולקבל החלטה שלא לבצע את ההוראה, בידיעה כי יידרש לשאת באחריות ולתת הסברים. המערכת הציבורית צריכה להיות בנויה כך שבמקרים אלו העובד לא יצא נפגע.
סיפור מעון החוסים ותאגיד המים בפתח תקוה הינו דוגמה טובה. על-פניו ברור כי אי מילוי הוראות גביית קנס המים הינו תהליך הפיך שתמיד ניתן לברר אותו מאוחר יותר ללא נזק, בעוד שהיצמדות לביצוע הוראות החוק תגרום נזק קשה ובלתי הפיך למעון ולחוסים בו.
מילוי הוראות, ללא כל שיקול דעת, כבר הוביל את החברה האנושית למחוזות שאל לנו לחזור אליהם. ציות עיוור ללא הפעלת כל שיקול מוסרי, הינו הפתרון הקל לפקיד, אך לאן זה יוביל מי ידע?