רצח רבין, שתי תמיהות

אני לא גיבור. ניחנתי בכמות אומץ לב שאינה מספיקה כדי לקבוע מסמרות בנושא רצח רבין. אני בסך-הכל נברן ששואל שאלות. את השאלה הראשונה כיוונתי לעצמי: למה אני מתעסק עם זה? הנה לכם התשובה: פסטיבל רבין מחזיר אותי לימים אפלים, שבהם השמאל הושיב ציבור גדול (שאני נימנה עליו) על ספסל הנאשמים. בעוד אנו יושבים נזופים, כל ערוצי התקשורת דחסו לתודעתנו, שהאיש שהביא את ערפאת מטוניס, הוא מנהיג ענק, יחיד בדורו, פורץ דרך שצופה פני עתיד. הפסטיבל האגרסיבי הזה תמיד הזכיר לי את האכזריות בהלעטת אווזים באמצעות צינור. הזכות לקום מספסל הנאשמים ניתנה רק למי שניאות לקחת על עצמו חלק מהאשמה. משנכנס נובמבר מרבין בהסתה. זה הזמן שהאמת מסתתרת במקלט עד שתיאלם תרועת הפסטיבל. אלה העוסקים בפולחן האישיות של הנרצח, משוטטים עם אלות, ששים אלי פיצוח. רק 'שרוטים' שנהנים לשמוע מפי מעצבי דעת קהל שהם "הזויים", יחזרו על תביעתם לעמת את תיאוריית הקונספירציה עם הגרסה הרשמית של הרצח.