כבר מלאו להם שלושים, ואפילו ארבעים, ובכל זאת, כמי שדבוקים עדיין לסינורה של אימא, הם לא ממהרים לנטוש את הבית החם, שכולו טוב.
התופעה המהממת הזאת כבר הפכה לגל שוטף במספר גדל והולך של מדינות. ישראל, שהיא אחת מהן, מחרה-מחזיקה אחריהן, ובגדול.
עד לפני שנות-דור עדיין נהגו הצעירים, בתום שירותם הצבאי, או לאחר לימודיהם הגבוהים, לנטוש מהר ככל האפשר את הקן שלהם. תחושת העצמאות והרצון להוכיח ש"אני כבר גבר" העומד בפני עצמו, הרחיקה אותם מבית אבא-אימא אל פינה משלהם, קנויה או שכורה - הכל לפי האמצעים הכלכליים.
אלא שמה שעשה בזמנו השכל - לא עושה היום הזמן. מצוקה כלכלית, חוסר ביטחון, או סתם פינוק הם עכשיו התירוצים שלא לעזוב את הבית.
איך שזמנים משתנים: אם בעבר נהגו ההורים להתחנן בפני ילדיהם שלא למהר ולנטוש - הרי שהיום הם מצפים, ואפילו בכיליון-עיניים, שהגוזל כבר יעוף לו, סוף-סוף, מן הקן.
איו"ב
תופעת "איו"ב" ("אשרי יושבי ביתך"), כפי שהיא קרויה בפני ציניקנים, נולדה באיטליה. היא נפוצה שם מאז ומתמיד, בעיקר באזוריה הדרומיים, העניים יותר. בני ארץ המגף אף מגדילים עשות, כשאינם מהססים להתמקם, לאורך-ימים, בבית-אימא יחד עם האישה שלה נישאו, ואפילו לגדל שם את ילדיהם. והמאמא, מה לעשות, בולעת באהבה את הצפרדע: היא ממשיכה לגדל את הבן המגודל, לבשל לו ולבני-ביתו, לכבד את כביסתם, ואפילו להמשיך ולהטיף ליקירה מוסר כמה שטוב אצלה בבית. הצפיפות הרבה בו היא, פשוט, ממנה והלאה.
אפילו בארצות-הברית, ארץ החופש והעצמאות, לבשה תופעת ההתמכרות לבית ההורים ממדים משמעותיים, אלא שבהבדל גדול אחד: מי שמלאו לו 18 שנה ולא עזב עדיין את בית-הוריו - נוהג לשלם להם שכר-דירה, כאילו היה בה דייר-משנה, וגם משתתף בהוצאות הבית, כחוק אמריקני בל-יעבור.
לעוף מהקן
סוד גלוי הוא שבישראל של היום אין הצעירים ממהרים לבוא בברית הנישואין. יותר ויותר הם גם נוהגים לפקוד את ספסל האוניברסיטה או המכללה, על-חשבון הוריהם, וממעטים בשל כך לצאת לעבודה. כדי לחסוך, ככל האפשר, בהוצאותיהם - הם מעדיפים להמשיך ולהתגורר בבית ההורים, ולכל היותר, בשל המרחק מן הבית, שוכרים דירה יחד עם שותפים לגורל, וחוזרים הביתה בסוף השבוע.
ויש גם תופעה גוברת של צעירים מפונקים, שפשוט לא בא להם לעזוב את הבית המרופד, שבו אימא מבשלת מטעמים ושאפשר להביא אליו גם את החברה. אחרי ככלות הכל לא מוכרחים לקנות פרה בשביל לשתות כוס חלב.
את המוצא מן המבוך הזה, שאליו נקלעו הורים רבים בארץ, רואים הפסיכולוגים בקיומו של בית מרופד, עוד משחר-ילדותו של הבן, שיחד עם חום ואהבה לא היססו להטיל עליו מטלות. וכמו גוזל, שאימא-ציפור מלמדת אותו כיצד לעוף מן הקן שלה - כך גם הוא ינטוש את הבית החמים בבוא יומו.