למיוחם השמאלני אין מחר

תחושות חזקות מפחיתות את היכולת לחשוב בהיגיון. אימא של נערה מאוהבת בת 17, תדע לספר שהבת שלה, מאז שהתאהבה, "הראש שלה לא במקום". גם שנאה היא תחושה חזקה. הלוקה בה טעון אנרגיה רעה, והיא תדחוף אותו לבצע מעשים שעלולים לסבך אותו. גם כעס או עצבנות שייכים למשפחת התחושות החזקות. האיש הכועס מחליט רע. אבא שלי עליו השלום, כשהתעצבן, נהג לבטא את אהבתו לילדיו בהצלפות עם החגורה. כנראה לקח ברצינות יתרה את אמרת חז"ל "חוסך שבטו שונא בניו". מכל התחושות החזקות, תחושת הייחום היא המשבשת ביותר. אני לא יודע איך זה אצל נשים, אבל גברים יודו שברגעי ייחום, התבונה נמלטת מהמוח עד יעבור סחף. בעניין הזה מוכרת הקלישאה העממית לפיה "כשהזין עומד, השכל בתחת". רוצה לומר, כולו מכויל למשימה אחת, אחר-כך המבול... ההיסטוריה משופעת בסיפורים על אנשים נבונים, שהייחום הכניס אותם לבאג. המחיר ששילמו בגין כמה רגעי חסד לא הפתיע והיה חסר פרופורציות. אנס יודע בטרם יממש את זממו, שהוא עלול לשלם בכמה שנות חופש, ולמרות זאת הברקסים לא מתפקדים. זה כמו לשלם מחיר דירה תמורת מנה פלאפל. יש כאלה שהייחום גרם להם לבושה גדולה, כולל חיסול קריירה (רשימה חלקית: ביל קלינטון, איציק מרדכי, חנן גולדבלט, ועוד...). הייחום יכול לשבש את הרציונאל בכל תחום. זה יכול להיות תאוות קניות בלתי נשלטת, או סירוב אגרסיבי לתחינות חברים להיפרד מהרולטה, ועוד. אל תשאלו אותי למה, אבל תוכנית הכוללת עקירת ישובים, מייחמת את השמאל. מדובר בסוג של פ'טיש נדיר. אילו אני פרופסור לפסיכולוגיה, הייתי עורך מחקר בנושא. מאוד מסקרן לדעת מה רץ במוחו של אינטלקטואל, שתמורת עקירת אחים מוכן לשלם כל מחיר. אין טעם להזהיר מהתוצאות - למיוחם השמאלני אין מחר. הוא רוצה עקירה - עכשיו!