אני חור ברשת. חור ברשתות. כל העולם – כמעט - רקום ומקושר, רק אני בור, ועם העולם הטכנולוגי, הדיגיטלי, פרום ומופקר. אני חור, סליחה – יש לדייק, להרחיב ולהעמיק: אני בור. בור, כאשר האות ו' מנוקדת בחולם מלא וכאשר היא מנוקדת בשורוק. אני בור בשני המובנים, ובשניהם – עמוק-עמוק.
לא יודע איך מתחברים, איך מתקשרים. סביבי רוחשת הרשת ככוורת שוקקת דבורים זוממות עוקץ, מזמזמות דבש. עולם ומלואו מרושת, רק אני, כך אני חש, נופל בין החורים. אין לי איש ברשת.
ידידה שחמלה עליי פתחה לי זה מכבר פייסבוק אבל אני בוק (ו' בחולם!). אין לי מושג מה עושים שם וכיצד מתפעלים את הרשת. מדי פעם אני מקבל אות וסימן מאנשים, חלקם בלתי מוכרים, שמודיעים לי כי צירפו אותי לרשימת חבריהם בפייסבוק שלהם. תודה. נעים מאוד, אבל מביך ומיותר. מה אעשה שם? שום דבר.
האם הם רוצים לשוחח איתי? אין להם זמן אפילו ליקיריהם. האם הם רוצים שאסייע להם בדבר-מה? במה?
הילדים צוחקים, מגחכים על האבא הלא-דיגיטלי שלהם, אבא ניאנדרטלי. הם אצים-רצים, קלילים כאיילות בין המקשים, מקלידים חברות וחברים, מתקשרים, שולחים תמונות, קבצים, מסרים, נשיקות, חיבוקים. מנשנשים דברי הא ודא. חיים ברשת. ואני, מה?
"אני, שמשתמש רק בחלק קטן מהמילים במילון", כתב פעם יהודה עמיחי. אני מקליד את המאמר הזה במחשב, מחפש מידע אינטרנט, אבל המון שימושים נוספים שניתן לעשות בו חסומים בפניי בגלל היעדר ידע. "זה קל", מנסים לנחם אותי הילדים שנולדו אל המחשב, "אתה תלמד בקלות" הם זורים מלח - בעודם מנסים להמתיק לי את הרגע המר - על הפצע הפתוח של חוסר האונים שלי.
אשר על כן, אני מכריז כאן, קבל אתר וקוראיו, כי מי מחבריי שרוצה להיות איתי בקשר מוזמן לטלפן (עדיף בטלפון הקווי מבזק), כי גם בטלפון הסלולרי שלי אני עושה שימוש רק באחד חלקי חמישים ושמונה, לכל היותר, מהפונקציות שניתנות לשימוש ולמימוש בו, וסביר להניח כי אם אהיה עסוק או לא אוכל להשיב לצלצול בזמן אמת, אאבד את המספר, שיצלול, מן הסתם, אל מעמקי המכשיר אשר לעולם לא אוכל להעמיק ולצלול עדיהם כדי לשלות את המספר שממנו צלצלו אליי ולמשותו משם.
אני חור ברשת. אל תבנו עליי. אל תסמכו. גם אם תמצאו אותי ברשת, אני אאבד אתכם, כפי שאני מאבד עת עצמי, בחורים הענקיים שלה, שלי.
- במחשבה שנייה, "בנסיבות העניין", כמאמר המשפטנים, אעדיף את החלופה היחידה המתבקשת – את ברירת המחדל שלי: מה דעתם לקפוץ לקפה? לא יותר פשוט? לא יותר נעים? לא יותר טעים?