ידיעת תצלום קטנה ב"גלריה" [רותה קופפר] מבשרת כי אמש נפתחה העונה השלישית של התוכנית "האח הגדול". הבוקר, כל טורי ביקורת הטלוויזיה מוקדשים לניתוח פרק פתיחת העונה, או כפי ששווק על-ידי קשת, "אירוע פתיחת העונה". במעריב
כותב על הפרק מנחם בן, שהשתתף בעצמו בתוכנית בעונה שעברה. "'האח הגדול' הוא לא שייקספיר", מציין בן בגילוי נדיר של אנדרסטייטמנט.
המבקרים מחזיקים בדעה אחידה - הליהוק קיצוני מבעבר. "פריק שואו",
מכנה זאת ליאת להב בהארץ, המחליפה הבוקר את המבקר היוצא ירון פריד, ומספקת טור הכתוב בלשון עממית ("הקטע בפורמט 'האח הגדול' הוא שבארץ שלנו קיימות מלא אופציות לקונפליקטים שמחים"). "העונה הכי טראשית", כותבת גפי אמיר בידיעות אחרונות. "הקרקס חזר לעיירה, והוא ביזארי ופרובוקטיבי יותר משהיה", מסכמת שיר זיו ב"ישראל היום".
זיו, נזכיר, כותבת בעיתון המתהדר בשיתוף פעולה גלוי עם התוכנית במיזם נושא פרסים. לצד טור ביקורת הטלוויזיה שלה מופיעים הבוקר
ארבעה ראיונות קצרים [יובל אברמוביץ'] עם משתתפים בתוכנית. למרות זאת, הביקורת שלה לא רק הוגנת וישירה, אלא גם מדויקת ומעניינת יותר משל עמיתיה בעיתונים האחרים.
אגב, אחד המרואיינים בכפולת העמודים של "ישראל היום" המוקדשת לתוכנית הוא גואל פינטו, עיתונאי הארץ לשעבר. "במשך שנים הייתי צופה. הסתכלתי מהצד. שפטתי וביקרתי. אני רוצה להרגיש פעם אחת איך זה להיות חלק ממשהו כזה", אומר פינטו, ובהמשך מוסיף: "ב-15 השנים שבהן ישבתי על כיסא המבקר למדתי כמה קל לבקר ולהיות מרושע".
אכן, קל מאוד לבקר.
אהוד קינן מזכיר לפני שנה וחצי בלבד
כתב פינטו כך: "כמו הגלדיאטורים ברומא העתיקה שחויבו להילחם להנאתם של צופי הקולוסיאום צמאי הדם, כך גם אנחנו זורקים את מתמודדי תוכניות הריאלטי אל הזירות המודרניות, שהפכו לאולפני טלוויזיה, ואנו דורשים מהם דם. והם מצדם יעשו הכל, אבל הכל, כדי לזכות במחיאות הכפיים שלנו".