ה-הסתבכות

הסתבכנו. מדינת-ישראל הפכה לפקעת של תסבוכת דבוקה, מרופטת, מדובללת, ודומה שאין לנו קצה של תקוה להיחלץ מן הפלונטר המורכב הזה. חבל לבזבז זמן על האשמות ועל טענות ומענות מכל המינים ומכל הסוגים - כולנו אשמים! מי במעשה ומי במחדל, מי בשוגג ומי בזדון, מי בסמכות מוסמכת וממוסמכת ומי בסמכות שנטל לעצמו, אויבי השלום, רודפי השלום, כל החכמים וכל הנבונים היודעים את כל התורות, וכל הטובים וכל הרעים, והאכפתיים, והאדישים, ואלה שלא זה ולא זה והם סתם מתנהלים בין קשיי ומנעמי החיים. המציאות טופחת על פנינו עובדה נחרצת - הסתבכנו כהוגן! טרם נואשנו מלהתאחד עם האומות המאוחדות בארגונם ואנחנו נשרכים ונטפלים, בלי כבוד עצמי, בעיקשות בהמתית, כמו סרח עודף ומיותר במקום בו ישראל מוחרמת ומנודה כמעט לחלוטין. תמיכתה של ארצות-הברית מותנית בציות עיוור להוראותיה שאינן עולות בקנה אחד עם אינטרסים של מדינה חפצת חיים. דוח גולדסטון ששפך בנזין באוקטן גבוה על ראשינו. האיום על חירותם ותנועותיהם של קצינים ומנהיגים ישראלים ברחבי העולם צובר תאוצה מי ישורנה. אירן, חיזבאללה וחמאס עם אלפי טונות של מטענים משחיתים נכונים לשילוח. גלעד שליט, רון ארד, גיא חֵבֶר, נעדרי סולטן-יעקוּבּ כמו החטופים העתידיים המסתובבים בינינו. החרם האקדמי ושליטה מוחלטת של הערבים בעולם האקדמיה ברחבי תבל. אלפי ארגונים נגד ישראל בכל אתר ואתר פעילים, תוססים וצוברים עוד ועוד דעות של קהלים עוינים נגדנו במסווה של זכויות אדם צדק וחירות. האנטישמיות האוניברסלית זוקפת ראש. הערבים במדינת-ישראל וסביבותיה חותרים תחת קיומם של היהודים בריש-גלי. מאות אלפי פליטים ועובדים זרים בישראל התמקמו בעיבורן של הערים ותובעים הכרה אזרחית כעבדים נרצעים. השחיתות בחלונות הגבוהים חוגגת. העוני מתפשט עם מצוקות האנרגיה והמים. האלימות הייתה לשגרת יומנו, ההתפוררות- עובדה! ו... מה יש לדבר עוד? הסתבכנו!!! ככל שננסה להתיר את הסבך, נתחפר במקומנו ונסבך אותו יותר. ניסינו אינספור ניסיונות, ואכן, התסבוכת הסתבכה בהסתבכותה לתסבוכת מסובכת יותר ויותר. אין מה לנסות עוד, חייבים לעצור ולחשוב. לעמוד במקום ולא לזוז! כל תזוזה הכי קלה מחייבת מעתה בדיקה בשבעים ושבע עיניים. כל סבתא סורגת מצויה תמליץ במצב הזה להשליך לפח את הפקעת שהסתבכה ולקחת חבילה חדשה. כן, להתחיל מהתחלה. פריש-מיש! אי-אפשר להתנהל מתוך פלונטר בלי ראש ובלי זנב! אפילו סיזיפוס היה מבין את הצורך להניח לכל ולהתחיל מחדש. מי אנחנו? מה אנחנו? כמה סוגי "אנחנו" יש ב"אנחנו" הכולל? היש מכנה משותף לכל מרכיבי ה"אנחנו" הזה? ואם כך מה אנחנו רוצים? מה אנחנו עושים פה? מהיכן הגענו לכאן? מדוע באנו דווקא הנה? מה היה פה קודם? ולפני קודם? ולפני לפני קודם? אלו זכויות בינלאומיות מקובלות עומדות לנו? מי לנו ומי לצרינו? מה הסיכויים שלנו? משום שבלי הסכמה מוחלטת שלנו להגדיר לעצמנו את כל הדברים האלה הגדרה חד-משמעית, לא נוכל אפילו להתחיל מחדש! כל התעלמות שלנו תעמיק את הסבך עד שהפלונטר לא יצלח עוד לקיים עצמו ויעוטו הקברנים הלהוטים, לקבור אותו קבורת כלב. כן, נשלוף את כל המסמכים והפרוטוקולים ואת כל ההתחייבויות מדורות קודמים. נפרוש מחדש את המפות ונבדוק את הגבולות שהתכווצו והתרחבו חליפות. נתור אחר נקודת זמן בעברה של ארץ-ישראל שהייתה שוממה כמעט לחלוטין. משם נתקדם אל ימינו וּנזהה בדרך את הסטיות מדרך הישר, נתקן, ונמשיך הלאה, צעד אחר שעל מול כל העולם! אנחנו חייבים את זה קודם כל לעצמנו, לדעת ולהכיר בצדקת דרכנו במקביל לטעויותנו וּנשכתב בכך מהלך היסטורי צודק יותר של העם היהודי כלפי כולי עלמא. איש לא יעשה זאת במקומנו! זה מוטל עלינו! אנחנו חייבים להטיל זאת עלינו ועלינו בלבד! רק כך נוכיח שהאירועים במהלך שיבת ציון התבלבלו ובולבלו, השתרגו והתלפפו, עורבבו והסתבכו עד כדי אובדן כיוון ודרך, והם מיטּלטלים עם כל משב רוח לכל הרוחות. למציאות המתעתעת בנו כיום ניתן בפירוש לקרוא - סכנת-קיום ממשית! סכנת קיומה של מדינת-ישראל ובעקבותיה סכנת קיומו של העם היהודי, וכמובן, סכנת חיינו אנו וחיי צאצאינו. על הדור שלנו מוטלת אחריות כבדה למנוע מתקומת ישראל בארצו את החרפה שבה נהפוך לאפיזודה היסטורית חולפת בדברי הימים. זה ייקח הרבה זמן ובזמנים קשים - דור, דורותיים ושלושה. לא עלינו בלבד מוטלת המשימה לגמור את המלאכה הזאת אבל אין אנו בני חורין להיבטֵל ממנה.