משרד-הפנים מונע את כניסתם של אזרחים אמריקניים ואירופיים, שיש להם שמות ערביים. שליחי האו"ם והאיחוד האירופי, המופקדים על מיזמים למען הציבור הפלשתיני, נחסמים כאשר הם מנסים להגיע מירדן, ואם בכל זאת ניתן להם לעבור - נאסר עליהם לעבור את הקו הירוק לישראל. נשים זרות הנשואות לישראלים מגורשות בלי הנד עפעף, ואין סוף לדוגמאות.
בעיני ישי, ילד של עובד תאילנדי הוא אויב המדינה היהודית, כל ילדה של עובד מקולומביה היא סכנה לטוהר העם היהודי. העובדים הזרים, כך הכריז, הם "אינפקציה" והזהיר ש"תל אביב הופכת לאפריקה". הוא הודיע שהזרים נושאים כל מיני מחלות מפחידות, כמו איידס, שחפת, ספחת ומה עוד. (ובכך הם דומים להומואים וללסביות, שהם, לדברי ישי, "אנשים חולים").
אדם המכריז הכרזות כאלה לא היה מחזיק מעמד אף יום אחד בממשלת ארצות-הברית או בממשלות רוב מדינות אירופה. במולדתם של חוקי-נירנברג לא היה מגיע כיום אף לטווח ראייה של כסא ממשלתי.
לא מזמן, במהלך מלחמת-עזה, דרש ישי "להפציץ אלפי בתים, להחריב את עזה" - דבר שלא מונע ממנו לתאר עכשיו את השופט ריצ'רד גולדסטון כאנטישמי מתועב. ישי עצמו, אגב, מעולם לא הסתכן חלילה בשירות קרבי - הגיבור הלאומי המתלהם שירת כסמל-דת ביחידת תובלה.
לפני 700 שנה טבע הרמב"ן (ר' משה בן-נחמן) את מטבע-הלשון: "נבל ברשות התורה". הוא התכוון לאדם העושה מעשי-נבלה שאין עליהם איסור מפורש בתנ"ך. אינני בטוח שהגדרה זו חלה על ישי, שהרי התורה אוסרת יותר מפעם על התעללות בגרים: "גר, יתום ואלמנה לא תעשקו!" (ירמיהו ז', 6), "אוהב גר לתת לו לחם ושמלה" (דברים י', 18) ופסוקים רבים אחרים.
אך יותר חשובה מישי האיש היא התופעה שהוא מייצג: השד הדמוגרפי, המהלך אימים על המדינה.
מרבית היהודים בישראל רוצים במדינה שיש בה רוב יהודי, שבה מטפחים השפה העברית, התרבות העברית והמסורת העברית. אך מרביתנו אינם רוצים במדינה של ציד-אדם, גברים, נשים וילדים, מדינה החסומה בפני מבקשי-מקלט, שבה עובדים זרים המאריכים את שהותם חיים בפחד מתמיד, כמו אבותינו בגטאות.
62 שנה אחרי שקמה, מדינת-ישראל עדיין חיה בפחד תמיד מפני "הסכנה הדמוגרפית". היא פוחדת מאזרחיה הערביים, ועל כן היא מצרה את צעדיהם ומפלה אותם בכל התחומים. היא פוחדת מפני 400 אלף הרוסים, שבאו עם קרוביהם היהודיים על-פי חוק השבות, אך אמם לא הייתה יהודיה. יש כאן סתירה מובנית: בעוד שאנשי "נתיב" מביאים אותם ארצה כדי לנפח את מספר העולים, ישי ואנשיו שוללים מאותם עולים את הזכות להתחתן עם יהודיות (ולהיפך) או להיקבר בבית-קברות יהודי. הם משרתים בצה"ל ונהרגים במבצעיו, אך אינם יכולים להיקבר עם חבריהם.
כדי להאבק בשד הדמוגרפי, עתרנו, חבורה של אזרחים, לבית המשפט בדרישה תקדימית לבטל את הרישום "לאומיות: יהודי" במרשם-התושבים של ישי ולרשום במקומו "לאומיות: ישראלי". הבקשה נדחתה על-ידי השופט נועם סולברג - אותו האיש ששר-המשפטים יעקוב נאמן רוצה למנות אותו עכשיו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.