נראה כי לא צריך להתאמץ במיוחד בחיפוש תיאוריות קונספירציות - אלו שבות ועולות מכל מקום וזה בהחלט יוצר מקום לדאגה ולחשש כי, במקרה הגרוע - מנהיגנו עובדים עלינו ובמקרה הפחות גרוע, פשוט אין לנו אמון רב מידי בהם. גם כך וגם כך - חבל ומן הראוי שקברניטנו ייקחו זאת לתשומת ליבם.
והפעם, בשמן זית עסקינן.
ממשלה זו, כרבות מקודמותיה, משקיעה באזורי יהודה ושומרון כספים באופן מאד לא פרופורציונאלי למספר התושבים באזור. אין ספור מילים כבר נכתבו על כבישים רחבים שלא משמשים איש או שכמות המכוניות בהם נמוכה באופן משמעותי מכמות המכוניות הנעות בכבישים שונים שכבר מזמן הוגדרו ככאלו שיש להשקיע בהרחבתם. רבות נכתב על השקעות תמוהות לטובת קומץ מתנחלים שלא לדבר על עלויות מערכת הביטחון שצריכה לשמור עליהם או לחצוץ בינם לבין הפלשתינים בעימותים שונים.
הפעם, נבחן תהליך אפשרי שבא לצור עוד מקור, אחד מיני רבים, של הכנסות לקופת האוצר.
אז איך זה מתנהל עפ"י תיאורית הקונספירציה בה אנו עוסקים היום:
המדינה משקיעה בהתנחלויות. מספר האנשים ביהודה ושומרון עולה עם השנים. ככל שגדלה אוכלוסיה זו, נוצרים יותר עימותים בין המתנחלים לבין הפלשתינים במוקדי חיכוך שונים. במסגרת העימותים, עוקרים המתנחלים עצי זית של הפלשתינים. נוצר מחסור מוגבר בזיתים היוצר מחסור בפריט אותו כולנו אוהבים - שמן זית. מה עושים כשחסר - מייבאים. בא האוצר וגובה את המכס על יבוא שמן זית. גדלות הכנסות המדינה. הכספים מושקעים שוב בהתנחלויות וחוזר חלילה.
ובא לציון גואל...
ולרגע של רצינות.
בואו וננסה לשכוח לרגע באם אנו אוהדים את הימין או אולי את השמאל הפוליטי. נשכח גם אם אנו מאמינים שרק אנו צודקים ולכל מי שחושב שגם מקומו באזור, אין סיכוי להגשים את חלומו. נשכח גם מי צודק בסכסוך הישראלי פלשתיני ומי הגיע ראשון או אצל מי כתוב בספר בו הוא מאמין כי מקומו כאן באזור. בואו וננסה להיות חכמים. בעתיד כלשהו, יש רק 2 אפשרויות: האחת, המצב הקיים יישאר בעינו - איש לא יוותר על השקפתו. פעם בכמה זמן יתעורר עימות כזה או אחר. אולי תהא זו אינתיפאדה חדשה או קרב עם החמאס או עם החיזבאללה ואולי תהא זו מלחמה עם אחת או יותר ממדינות ערב. אל חשש - אנו חזקים יותר ותמיד ננצח. יהיו אבדות לצדדים, בעיקר לצד השני; נריב קצת עם העולם אך לבסוף, יירגעו כולם ונחזור שוב למצב הנוכחי עד לפעם הבאה.
לחילופין, אפשר להיות פחות צודק אבל יותר חכם ולקבוע כי נמאס אופן החיים הזה ואנו רוצים להידמות למדינות נורמאליות שבהם על האזרח להתמודד יום יום, לקראת ארוחת הצהרים שלו, עם השאלה איזה יין ישתה היום - יין אדום או יין לבן.
לתפיסתי, רובנו רואים איך תיראה המפה של מדינת ישראל כאשר נגיע להסדר עם הפלשתינים. זה יהיה בערך כך: גבולות המדינה יהיו בדומה לאלו של 1967 עם תיקונים אלו או אחרים; ירושלים תהיה בירתנו; בירת שכנתנו תהא גם היא, כנראה, ירושלים, פחות או יותר בתחום המכונה ירושלים המזרחית שלקרוא לה כיום עיר ישראלית זו היתממות והתכחשות למציאות; הפליטים הערבים לא יחזרו אלינו ולא חשוב באם זה צודק או לאו - אין אף אזרח ביפו, ת"א, חיפה ועוד שיעזוב את ביתו וימסרו לשכן גם אם לפני עשרות שנים הסבא של אותו שכן גר שם. באם יתעורר צורך, בהסדר כזה יעמוד העם שכם אחד וידע להגן על ביתו, בדיוק כפי שעשה במלחמות רבות עד 1967.
אינני טוען לרגע כי אין סיכון ביצירת מצב אזורי כמתואר לעיל אך מנגד, אנו מסוגלים להגן על תרחיש שרוב העם יסכים לו ושיטמון בחובו אפשרות לנורמליזציה של חיינו.
זה דומה לדו שיח בין שני אנשים: ..."מה שלומך"... שואל האחד את השני; ..."יהיה טוב"... עונה השני. השאלה היא למי, מתי ומה יהיה עד אז"... - יהיה טוב לכל שוכני האזור אך לגבי מתי, זה תלוי הרבה בנו ולא רק בשכנינו ועל "מה יהיה עד אז"... רק עוד צער ויגון.