המגזרים היהודים, הדתיים והחרדיים, מבינים היטב שאם תקום מדינה נוספת מערבית לירדן, זו תהיה למעשה תחילת הספירה לאחור של ימי מדינת ישראל. הסיבות הריאל-פוליטיות לכך אמורות להיות ברורות לכל בר דעת שחי פה משנת 1993 - שנת לידתו של הסכם אוסלו הראשון - ועד לגירוש מהגוש, מלחמת לבנון השניה, מלחמת עופרת יצוקה, ובין כל האירועים הטראומטיים הללו, מלחמת הטרור האוסלו-פלשתינאצית שהשתחלה ביניהם.
ברם, הבה נניח שאי-אפשר לשכנע את האליטות השמאלניות השולטות בארץ הזו שהפלשתינים הם ממש גילגולם של הנאצים, שהקמת "פלשתינה" הינה למעשה החדרת סוס טרויאני לתוך מדינת ישראל, ושאחרי שנוותר - אם נוותר - על כל שטחי יו"ש, לא נזכה אפילו ליום אחד של חסד מן הפלשתינאצים, כפי שלא זכינו ליום אחד של חסד אחרי גירוש כל היהודים הנפלאים מגוש קטיף ומסירת כל עזה לחמאסטנים. לכן, על המגזר האמוני להפנים את האפשרות החזקה הזו, ולשאול את עצמו, מה הלאה? האם עלינו לקבל את גזירת הכרעת הרוב השוטה, או להתנגד להחלטותיו המסכנות אותו, אותנו, את בניו ואת בנינו? במילים אחרות, האם נקבל את הכרעה הדמוקרטית או שנתנגד לה?
יהיה גירוש נוסף - אל לנו לסרב פקודה
כידוע, ראש הממשלה הימני כביכול והאליטות של השמאל שעדיין שולטים בכל, דורשים מהמגזר הימני-דתי נאמנות מוחלטת להחלטותיה של הממשלה, קרי, שאם יהיה גירוש נוסף, אל לנו לסרב פקודה. נשאלת השאלה: האם זו עמדה עקבית של השמאל? האם אנשיו דבקו באותה עמדה כאשר אנשי ימין דנו בתהליכים שמנוגדים לעמדתם הפוליטית?
דומני שהגיע הזמן שנזכיר לכוהני השמאל ולכל עדריו את עמדותם כאשר דנו בגירוש הערבים. הם איימו לפוצץ גשרים, לשכב בדרכם של המשאיות ולעצור בגופם את מה שנראה בעיניהם "פקודות בלתי חוקיות בעליל". אז מדוע אסור לנו להכריז באותו מטבע - שאם אי-פעם תדון ממשלה כלשהי בגירוש יהודים מכל ישוב שהוא בארץ ישראל השלמה, כל חייל אמוני יסרב פקודה, וכל אזרח אמוני ישכב בדרכי המשאיות וימנע את ביצוען של הפקודות הבלתי הלכתיות הללו?
כדאי לזכור ולהזכיר, מי הוא זה שקבע לראשונה שישנם "חוקים בלתי חוקיים בעליל". הרי זה היינו אנו - עם ישראל - כאשר חנכנו את שני החגים - פורים וחנוכה כמחאות נגד חוקים המנוגדים לתורתנו.
גם אומות העולם, אחרי השואה, הגיעו לאותה מסקנה במשפטי נירנברג בהדפם את טעוני ההגנה של קציני האס-אס - שציות לחוקים בלתי מוסריים על-פי מערכת חוקי האנושות אינה מהווה הגנה לגיטימית. השמאל תמיד דבק באותו תיזה עד היום שבו השימוש בה על-ידי היהודים האמוניים שיבשה את תוכניותיו המדיניות. לכן, אנו קוראים בריש גלי ובגאווה גדולה: מדינה יהודית שמאלצת את בניה להפר את חוקי תורתם אינה ראויה להגנה - ואם תצטרך לחרוט זאת בתודעתו היהודית של עם ישראל על-ידי יציאה למלחמה של התנגדות פסיבית נגד משטר ניו-הלניסטי וקביעת חג נוסף, נעשה זאת.
גורל צה"ל בידי הימין הדתי
ראש הממשלה, חברי הכנסת, השמאל והתקשורת, נמצאים בחרדה גדולה. כולם מבינים שגורלו של צה"ל הינו בידי הימין הדתי. זהו המצב כי חלקו בצה"ל הינו כ-40% - גם בקרב החיילים הסדירים וגם בקרב הקצינים. אם אותם חיילים יכריזו ללא מורא שהם לא יבצעו גירוש נוסף - פשוט מאוד - לא יהיה גירוש נוסף - והמדינה הפלשתינאצית לא תקום. נקודה.
הם מבינים זאת, ברם גם עלינו להפנים את המציאות הזו. בנוסף, כל חייל חייב להבין את "חוק המספרים הגדולים": כאשר שישה חיילים מניפים שלט שהם לא יגרשו יהודים בחומש, הם נשלחים למאסר. ברם, אם כל הגדוד עושה זאת, ואחר-כך עוד ועוד גדודים מתארגנים ומשדרים בצורה ברורה ביותר את החלטתם לשבות ולסרב פקודה - שהינה בניגוד לתורתנו הקדושה, להלכה ולחזון שעליו חונכנו - אף אחד לא ייעצר כי זה פשוט בלתי אפשרי. אז יאלצו קברניטי הממשלה והצבא להכריע: האם מבצעים את המשימה עם אנשי השמאל שבצה"ל בלבד, כאשר הצבא ננטש על-ידי כחצי מחייליו, או שעושים חושבים ומוותרים על רעיון שאינו מקובל על המגזר המוביל והחיוני שבו.
אין סיבה להרחיב יתרה בעניין זה. כל בר דעת חייב להבין שלו היו החיילים הדתיים של צה"ל בקיץ 2005 מסרבים פקודה טוטאלית, והיו שובתים כמו פועלי חברת עסקית, הגירוש לא היה מצליח, חמאסטן לא היה קם, מלחמת "עופרת יצוקה" לא הייתה נדרשת, ויישובי עוטף עזה לא היו סובלים שנים של גשם ארטילרי. את חשבון הנפש עבור כל מה שקרה עקב אותה "ממלכתיות" שדרשו מאיתנו חלק ממנהיגנו, כולנו נידרש לעשות, מוקדם או מאוחר יותר.
לעולם לא נשתף פעולה כלשהי בגירוש יהודים נוסף
למרות לקחי העבר, אנו מבהירים שהמחלוקת הביטחונית אינה הסיבה האמיתית לסירובנו להשתתף בגירוש אפשרי בעתיד. על שיקולי ביטחון אפשר להתווכח לכאן ולכאן. לנו יש עמדה דתית בלתי מתפשרת: לעולם לא נשתף פעולה כלשהי בגירוש יהודים נוסף. זה בניגוד ליהדות שלנו. זו פקודה בלתי חוקית-מוסרית-דתית בעליל.
כפי שהשמאל הוציא מן השיח הציבורי את אופציית גירוש הערבים על-ידי איום בסירוב ובהתנגדות פסיבית אזרחית, עלינו לדבוק באותה שיטה ממש - גירוש יהודים יענה על ידנו באותן תגובות ממש - סירוב פקודה המונית והתנגדות אזרחית פסיבית בכל חלקי הארץ.
ועוד, רצוי מאוד שמישהו יקים אתר שייקרא "אני מצהיר", שבו כל חייל יזדהה וישבע אמונים לעם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל, ויכריז שלא ישתתף, לא במישרין ולא בעקיפין, בשום פעולה של גירוש אחים בארץ ישראל. חובה לשדר את כוונתנו כדי שקברניטי המדינה לא יטעו: גירוש יהודים שני לעולם לא יצליח. כי ניצחון "פירי" נוסף של החילונים על הדתיים כמו זה שבגוש קטיף, פירושו חמאסטן ביו"ש וחיסולה של מדינת היהודים.