בימים אלו שוב חוזרת לשולחן הממשלה ולפתחו של הציבור בישראל השאלה המוסרית, הנוקבת והכואבת בדבר שחרורם מי שמוגדרים על-ידנו שנים רבות כמחבלים וכאנשי טרור ומי שמוגדרים על-ידי הארגונים הפלשתינים כלוחמי חופש לכל דבר.
כתבתי בעבר מאמר שפורסם בעיתון הארץ ב-21.8.03 ואשר עסק בשאלת "קוהרנטיות צדקת הדרך בשחרור אסירי החמאס". עמדתי שם על המשמעות שמגולמת בשחרור האסירים והגדרתם כמחבלים או כלוחמי חופש. צדקת ההגדרה האחרונה מתחזקת נוכח היעתרות לעריכת עסקות עם האויב, שלא במסגרת הסכם שלום כולל וויתור על אופציית השחרור במבצע צבאי.
לצערי, שחרורו של גלעד שליט צריך היה להיעשות מזמן וזאת רק במסגרת מבצע צבאי. תמוה בעיניי מדוע הוחלט על יציאה למלחמה בעזה, שהייתה מלחמה מיותרת ללא שחרור גלעד שליט.
שחרור שליט יכול להיעשות גם לחילופין במסגרת הסכם שלום. במסגרתו ניתן לשחרר את כל האסירים הפלשתינים עד האחרון שבהם. במסגרתו של הסכם זה, יוכר החמאס כמנהיגו הבלעדי של העם הפלשתיני, כפי שהלכה למעשה הוא המנהיג הבלעדי של ההתנגדות לנו.
הגישה המצדדת בעסקת שליט, אנושית ככל שתהא, נובעת מאובדן מתמשך של מנהיגות אמיתית ואובדן מתמשך של קוהרנטיות בצדקת דרכנו שמצאה ביטוי בלגיטימיות שנעשית דה פקטו בשחרור אסירי החמאס והכרה בהם כלוחמי חופש כתוצאה מכך.
עסקת שליט היא מבחן ואבן דרך נוספים במאבקי השליטה של הפלשתינים עימנו, וכסממן סופי לאובדן השליטה בדרך בה הנחילו מייסדיה של מדינת ישראל לנו. עסקת שליט, אנושית ככל שתהא, תדגיש ותעלה על נס את ניצחון ההתנגדות אשר משיגה את מטרותיה. היא תמחיש כי הדרך היחידה לשחרור העם הפלשתיני, שחרור שכבר הושג, סוללת את הדרך הנכונה והראויה לחיסולה של מדינת ישראל, חיסול צדקת דרכנו.
הטיפול בגלעד שליט במובחן מהטיפול בנחשון וקסמן ז"ל הינו אות לאובדן שליטה ומנהיגות. אובדן דרך עקבי ארוך ומתמשך בו לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, גם ראש ממשלה מועמד לדין פלילי וגם נשיא המדינה. אובדן דרך בו אזרחי מדינת ישראל אינם זוכים להגנה לה הינם ראויים ולשירותים להם הינם זכאים. כך רק כמשל, לא ברור מדוע טרם בוצעה חלוקה של מסיכות אב"כ עת רק אתמול הכריז סגן שר הביטחון כי כל העורף יהיה חשוף למלחמה שבפתח. אותם מנהיגים פועלים במרץ למנוע אותה המלחמה שמא זו תחשוף את מחדליהם. אכן, עדיף כי תימנע מלחמה מעין זו, עת אין הגנה הולמת לאזרחים ובה מנהיגים עוסקים בהגנות משפטיות לדוח גולדסטון בגין אותה מלחמה לה יצאו ללא כל ניסיון צבאי ממשי לשחרר את גלעד שליט.
ערב בחירות יצאה מדינת ישראל למלחמה בעזה ללא מבצע צבאי לחילוץ גלעד שליט. ראוי כי תהא שורה נוספת לדוח גולדסטון שבגינה באמת יש להעמיד מאן דהו לדין. מי שמשחרר את לוחמי החופש של החמאס ללא הסכם שלום כולל, ראוי כי יעמוד לדין בגין מחדליו להגן על אזרחים וחיילים שנהרגו ועוד ייהרגו מידיהם של אותם לוחמי חופש פלשתינים.
כלל יסודי הוא כי, ככל שלא מושג הסכם שלום, אין לשחרר שבויים שלא במבצע צבאי. מדינה שאינה יודעת להילחם ולהוכיח לאותו אויב כי באמצעות של חטיפת חיילים לא תתכופף אינה נותנת תמריץ ראוי לאויב לערוך עימה הסכם שלום.
ביום שלאחר עסקת שליט, ייחטף חייל ישראלי נוסף ואז יגלו אותם מנהיגים כי בתי הסוהר רוקנו על ידם בעסקת שליט וכי קלפי מיקוח בגין החייל הישן-חדש השבוי אינם כבר, ודאי רק אז ישקלו אופציה צבאית, או שמא ייוותר בידם רק הסכם כניעה.
חזון אפוקליפטי והרס עצמי אינו חזון נפרץ בהיסטוריה של העם היהודי אשר ידע שואה של שישה מיליונים, עם אשר ידע גלות חורבן - פעמיים, עם שידע גלות וסבל של אלפיים שנה, עם שידע מלחמות רבות של הישרדות בפחות מיובל שנים מאז הכריז על מדינתו בארצו בגין זכותו ההיסטורית לה. מי ייתן שנבין מוקדם מאשר מאוחר כי המפתח לקיומנו נעוץ בצדקת דרכנו, ובאובדנם גם אובדננו.