אנו ברגיל נוטים לקבל בהבנה את הפער העמוק הניפער לבקרים שבין הפוליטיקה לאמת הצרופה. הסיבה היא כי הפוליטיקה הינה אמנות האפשרי ואילו האמת אינה אומנות כלל. האמנות דרכה לתעתע, להפעיל סחריר נפשי במחשבותינו אם לחיוב ואם לשלילה בעוד שהאמת הינה עובדתית, מוצקה ויציבה, זו אשר אינה אמורה ליטות לכל משב רוח פוליטי מזדמן.
השרה לימור ליבנת לימדה את כולנו מהי האמת וכיצד הינה ניבדלת מהפוליטיקה, גם אם לא בכך הייתה כוונתה. הכרזתה של ליבנת כי "נפלנו על ממשל (האמריקני) נוראי", רצתה לאמר: כי הממשל האמריקני כיום עוין במידה רבה את ישראל בהשוואה לממשלים אמריקנים קודמים. יצא לה לליבנת ביטוי מעט עממי, ביטוי שאינו תקין פוליטית, אך נכון עובדתית.
אין זה סוד כי ממשל אובמה נגוע קשות בנטיה איסלאמית, הרי אובמה עצמו מחצרץ זאת השכם והערב. אין זה גם סוד כי הנטיה האיסלאמית בבסיסה הינה היפוכה של התמיכה בישראל באשר אלו שני הפכים שלעולם, למצער לא יפגשו בימי חיינו. אין זה גם סוד כי לולי התמיכה הגורפת במדינת ישראל בציבור האמריקני ובראשו הקונגרס והסנאט אשר הם שכולאים את אובמה בסד ישראלי, דומה וישראל כבר הייתה נתונה לסנקציות אמריקניות דרקוניות, אותן סנקציות אשר אובמה אינו מעז עדיין להטיל על אירן.
האמור לעיל נאמר על תנאי. ההקשים מהתנהלותם של ראש ממשלתנו ושר ביטחוננו למול הממשל האמריקני מרמזת כי איום בסנקציות מצד אובמה כבר הופעל על ישראל, ואפשר כי הלכה ולמעשה הוטלו כבר סנקציות מסוימות עלינו בעוד שני הצדדים מונעים פרסום על כך מטעמי תקינות פוליטית דו-צדדית.
כבר במקורותינו נאמר: "הזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה". רוצה לאמר: אנשים המוגדרים על-ידי מכתירי עצמם כ"אליטות חושבות", מכוונים אלינו כולנו, הציבור, כהמון פשוטים וניבערים, אך להוותם המוני העם מכילים בתוכם באורח מוכח תובנות חובקות עולם העולות מונים רבים על "המומחים" בשם עצמם בלבד.
לפני כעשרים שנה החלתי לתכנן ולהתקין מערכת רישות מחשבים ברשת בת 24 מפעלים. המערכת הייתה מהחדישות והראשונות לתכנון והתקנה בצפון אמריקה וכללה עשרות שרתים (לפני 20 שנים, שווה בנפשך) ואלפי משתמשים. תוך תהליך התכנון ניפגשתי עם מנהלי המפעלים לצורך קבלת מפרטים והשלמות תכנון. כולם ללא יוצא מהכלל היו מלאי הערצה לבעלים והמנהל הכללי של החברה אשר דומה ודבר לא ניסתר מעיניו. הלה ידע על המתרחש במפעלים טוב יותר באופן בולט ממנהלי המפעלים עצמם שתחת פיקודו.
מאחר שהתידדנו, שאלתיו על כוס קפה: "אמור לי הכיצד הכל גלוי לעיניך, הכיצד ענייני שיווק ותיכנון בכל מפעל הינם כה שגורים בידך?". המנכ"ל חייך ואמר: "פשוט למדי. מדי הגיעי לישיבת הנהלה באחד ממפעלי, אני מגיע למפעל בדלת האחורית מאזור המחסנים ומבלה חצי שעה עד שעה בחברת המחסנאים, פועלי הניקיון, מוזגי הקפה, הדוורים וכדומה. האמן לי, הללו יודעים הכל על הכל מכל וכל. בהגיעי לישיבת מנהלי המפעל, תמיד תמיד בהיותי מצויד בתובנות מחדרי האחסנה והשרותים, יודע אני היטב באופן מכריע מהמנהלים המקומיים, המשכילים והמנוסים לכאורה, על הנעשה ועל השיפורים שחייבים להכניס במפעל".
לימור ליבנת לא אמרה את שאמרה בחלל ריק. בהתאם למשאלי דעת קהל חוזרים ונישנים, כשלשת-רבעים מעם ישראל אינו אטום ועיוור למתרחש ומחזיק באותה הדעה. דהיינו: "נפלנו על ממשל נוראי". לבנת אך ביטאה את שרובינו חשים בחושינו המחודדים, חושי העם שלעולם לא היכזיבו. תחושותיו הנטועות בקרקע של העם בישראל עולות בתובנותיו ובהבנותיו את הסובבו מונים רבים מאלו של מנהיגיו אך להבדיל מהם, מפאת שאיננו במקצועינו פוליטיקאים, הרינו חשים ואומרים את האמת.
איננו באים כאן בטענות לראש ממשלתנו על שבידל עצמו מאמירותיה של לימור ליבנת. הוא פוליטיקאי ומדינאי, לכך בחרנוהו ועליו היה להתנער ממובנם של דברי ליבנת. גם אין הדבר וודאי כי ליבנת, מתוך היותה גם פוליטיקאית אמרה את הדבר הראוי בהתאם לכללי התקינות הפוליטית
מאידך-גיסא, עלינו להודות בחום לשרה לימור ליבנת על שיצאה חוצץ נגד תופעת התקינות הפוליטית המכרסמת בקירבנו כל חלקה טובה. על שביטאה את שרובינו המכריע חש ואיננו תמיד מעזים או יכולים לאמר אשר על ליבנו מפאת שאמצעי המדיה אינם בידינו אלא נחמסו מעמנו בידי חבורת שרלטנים משרתי עצמם.