במבוגרים, מיקום החסימה הוא מעט גבוה יותר - באזור תעלת הדמעות. במרבית המקרים החסימה מתרחשת בנשים מבוגרות, אשר כתוצאה משינויים הורמונליים מתייבש אזור התעלה הצר ונסתם. סיבות אחרות הן מחלת סינוסים, פוליפים באף, טראומה או גידולים.
כיצד ניתן לאבחן חסימה בדרכי הדמעות במבוגרים?
בעיקר לנוכח תלונות של אדם הסובל מחסימת דרכי דמעות נרכשת כולל דמעת קבועה, בדרך-כלל בצד אחד, אך תיתכן גם בשני הצדדים.
בנוסף, הסובל מכך ייתאר דלקות עיניים חוזרות או דלקות בשק הדמעות.
בדיקה לאבחנה זו מתבצעת לרוב במרפאה. רופא העיניים משתמש במזרק בעל צינורית דקיקה באמצעותה הוא שוטף את צינורית הדמעות במטרה לבדוק את מעבר הנוזל אל האף. במידה ושטיפה זו לא צלחה, רוב הסיכויים שמדובר בחסימת דרכי דמעות.
דרכי הטיפול
טיפול בחסימת דרכי דמעות נרכשת במבוגרים מורכב יותר מזה שבתינוקות. בשונה מהמצב אצל תינוקות, אצל המבוגר לא ניתן לשחרר את החסימה על-ידי פתיחה ושטיפה בלבד. הטיפול כולל ניתוח ליצירת מעקף משק הדמעות, ישירות אל האף ללא מעבר בתעלת הדמעות הגרמית. ניתוח זה יכול להתבצע באופן חיצוני, או פנימי (אנדוסקופי):
- ניתוח חיצוני (DCR): בניתוח זה החתך מתבצע באף, קרוב לזווית העין. המנתח יוצר פתח בין שק הדמעות והאף, ומעביר צינוריות סיליקון זעירות הנשארות באזור במשך מספר חודשים ולאחר-מכן מוצאות. הצלחת הטיפול גבוהה, אך נותרת צלקת קטנה באזור האף.
- ניתוח פנימי (אנדוסקופי - EDCR): ניתוח זה מבוצע לרוב על-ידי צוות הכולל רופא עיניים ואף-אוזן-גרון. הרופא מגיע לאזור הפנימי דרך נחיר האף בעזרת אנדוסקופ דק, ויוצר את הפתח בין האף ושק הדמעות, זאת ללא צורך בחתך בעור. גם בניתוח זה מוחדרות צינוריות סיליקון המסייעות לשמור על דרכי הדמעות הפתוחים, וכעבור מספר שבועות הן מוצאות. ניתוח זה מועדף במרבית המקרים, היות שהוא נוח יותר למטופל ואינו מותיר צלקות.
לסיכום:
חסימת דרכי דמעות בתינוקות ובמבוגרים, הינה בעיה שיכולה להוות מטרד בצורתה הקלה, אך עלולה להוביל לסיבוכים כגון דלקות וזיהומים קשים. אבחנה וטיפול מתאימים, יכולים לפתור את בעיית החסימה, לשפר את איכות החיים ולמנוע סיבוכים אפשריים.