בסימן שאלה

אביב לביא מפנה הבוקר את תשומת הלב ברשימה המתפרסמת במוסף "עסקים" של מעריב לעובדה כי בכל הפרשיה האחרונה על חומרים מזיקים בבקבוקי קוקה-קולה, נעלם מהדיון אדם אחד - נוחי דנקנר. "למרות שדנקנר ואיי.די.בי הם בעלי השליטה במכתשים אגן, שמו נפקד השבוע כמעט לחלוטין מהדיווחים על הכשל במפעל שגרם לשערוריית הבנזן והגופרית בבקבוקי קוקה-קולה. [...] אני לא מתכוון לטעון שדנקנר אחראי אישית לכשלים, אבל יש סיבה להניח שאם האירועים היו מתרחשים באחד ממפעליה של משפחת עופר, למשל, הסיקור היה הופך לאישי", כותב לביא. אחת הסיבות לפער, הוא מציין, היא היכולת של דנקנר "לקשור את שמו דווקא בפעולות פילנתרופיות". מובן שלתקשורת הישראלית חלק ביכולת זו של דנקנר. היא זו שמקדישה כמעט מדי שבוע ידיעות על אירועים פילנתרופיים שבהם מעורב דנקנר, ומקבעת, חזור וקבע, את דימויו של דנקנר כדוד הטוב הגוזר סרט בהשקת עוד מיזם ידידותי לו תרם מכספו. סיקור מיזמים פילנתרופיים אינו פסול מעיקרו, כמובן, כל עוד הוא לא מונע סיקור ביקורתי של אותם פילנתרופיים, כשמפעלים שבבעלותם אחראים לפגיעה אפשרית בציבור הישראלי. בעוד תרומותיו של דנקנר לציבור הישראלי מופיעות תדיר בטבלואידים הישראלים, תרומותיה של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו מתפרסמות בעיקר בעיתון "ישראל היום". הבוקר מדווח שלמה צזנה על אירוע, עליו פרשה את חסותה נתניהו, שמטרתו גיוס מלגות ללימודי מוזיקה ומחול. צזנה מצטט מהנאום שנשאה נתניהו, וגם מנאום שר החינוך, שהחמיא לרעיית ראש הממשלה על רגישותה והירתמותה למען ילדים מעוטי יכולת.

מדור חדשות החוץ ב"ישראל היום" [עורך: בועז ביסמוט] מחזיק הבוקר עמוד אחד מתוך 48 עמודי העיתון. למעשה שלושת רבעי העמוד בלבד, שכן הרבע הנוסף מוקדש למודעה. אלה תנאים בלתי אפשריים לקיומו של מדור חדשות חוץ רציני, ונראה כי גם אין ניסיון לעשות זאת. הידיעה הראשית במדור מוקדשת לניאופיו של שחקן הגולף טייגר וודס [אלי לאון וסוכנויות הידיעות]. עוד ידיעה קצרה בראש העמוד מצטטת את ה"סאן" ועוסקת בטרגדיה אנושית פרטית - תינוקת נחנקה בעת שינקה. בתחתית העמוד מתפרסמת ידיעה קצרה [בועז ביסמוט] בעקבות נאומו של נשיא ארה"ב ברק אובמה שלשום, בו הכריז על תגבור הכוחות האמריקנים באפגניסטן ב-30 אלף חיילים, לצורך מלחמה בשלטון הטאליבן. הידיעה מתמקדת בהצגת ספקנות של כלי תקשורת אמריקניים במידת ההצלחה של תוכנית אובמה. מדיניות עריכה זו מעודדת אוריינות בכל הנוגע לחיי ידוענים מעולם הספורט ובורות בכל הנוגע למדיניות החוץ של ארה"ב. זו לא סתם בושה מבחינה עיתונאית, אלא גם סכנה של ממש ליכולתם של הקוראים המסתמכים על העיתון להבין את הכוחות המשפיעים על עולמם. שיגור החיילים האמריקנים לאפגניסטן אינו התפתחות פוליטית פנים אמריקנית בלבד, אשר עשויה לקרוע בשנים הקרובות את החברה בארה"ב מבפנים, אלא מעשה בעל השלכות מרחיקות לכת על המצב במזרח התיכון כולו, וממילא על עמדתה של ארה"ב בסכסוך הישראלי-פלשתיני. בהארץ, לעומת זאת, הדיווח בולט, רחב היקף ורב-צדדי בהרבה. בתחתית עמוד השער מתפרסם תחילתו של טור פרשנות מאת עמוס הראל, על החלטת אובמה ותגובת נאט"ו, וכל התוכן המערכתי בכפולת העמודים 8-9 מוקדש להחלטה זו. נטשה מוזגוביה מדווחת מארה"ב, רועי סמיוני מצביע על הדמיון הרטורי בין תגבור הכוחות לאפגניסטן לתגבור הכוחות למלחמה בוייטנאם, ואילו צבי בראל מציע פרשנות משלו, המדגישה את הבעיות הקשות הצפויות למשימה האמריקנית (מי שמעוניין לקבל תמונה מקיפה עוד יותר על התערבות האמריקנים באפגניסטן ופקיסטן, מוזמן לקרוא סדרת מאמרים שהתפרסמה לאחרונה בבלוג "קו חוץ"). בידיעות אחרונות אין הבוקר מדור חוץ רשמי, אך עמוד 6 בקונטרס החדשות מוקדש כולו לארה"ב ואפגניסטן. תחת הכותרת "הבוץ האפגני" מדווח "כתבנו בוושינגטון" על נאומו של אובמה והתגובות לו. במפגן של חוסר מודעות או חוסר בושה מרשים, מתפרסמת לצד הדיווח מארה"ב תיבה קטנה בה מדווח אריה אגוזי על "הנקודה הישראלית" בפעילות הצבאית באפגניסטן - שימוש שעושים הכוחות הלוחמים בטאליבן בנשק תוצרת ישראל. "ישראל אומנם אינה נמנית עם 42 המדינות ששולחות את חייליהן לאפגניסטן, אולם היא תורמת למלחמה בטרור שם בדרך אחרת", נכתב. על-סמך הערכות של "בכיר באחת התעשיות הביטחוניות", כותב אגוזי כי התעשיות הביטחוניות הישראליות מרוויחות 70-80 מיליון דולר בשנה ממערכות הנשק והלחימה שהן מוכרות לכוח הרב-לאומי שלוחם באפגניסטן. מדוע מדובר במפגן של חוסר מודעות או בושה? מפני שעיקר הגאווה הישראלית נובע מהמטוסים ללא טייס מתוצרת ישראל, המפציצים באפגניסטן ובפקיסטן. מטוסים האחראים, לפחות על-פי חלק מהמומחים, להרג בכמות סיטונאית של אזרחים חפים מפשע.

בכפולה המרכזית בקונטרס החדשות של ידיעות אחרונות מופיעה מודעה בדמות ידיעה בלתי חתומה העוסקת בגיליון מגזין "בלייזר". כותרת המודעה "השער השני של אגם" והיא נפתחת במילים "לראשונה בתולדות מגזין 'בלייזר' מופיעה אותה הכוכבת על שני שערים ברציפות". בעמוד האחורי בקונטרס החדשות של ידיעות אחרונות מודעה כל מוסף מיוחד של "7 לילות" שיצורף מחר לעיתון - ערך אותו שלמה ארצי.

איילה צורף מדווחת ב"דה מרקר" על שיתוף פעולה תוכני ושיווקי בין אתר וואלה לעיתון "ישראל היום". ערן סויסה מדווח במעריב כי נתיבה בן-יהודה תפרוש מהנחיית תוכנית הרדיו שלה בקול ישראל, לאחר 14 שנים. מיכל תוסייה כהן מדווחת ב"כלכליסט" כי לפי דוח הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו לשנת 2008, ערוץ 10 עמד במחויבויות סוגה עילית, בעוד קשת ורשת לא. לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי הזוכים בפרסי הרדיו שחולקו בכינוס אילת לעיתונות נבחרו באופן שרירותי. נורית רוט מדווחת ב"דה מרקר" כי בית משפט השלום בירושלים זיכה את הבלוגר משה "הלמו" הלוי מפריצה לאתר בתי המשפט משום שהאתר היה פרוץ (להרחבה מומלץ לקרוא את הרשימה מאת אביב אילון שפורסמה אתמול במדור המחשבים של Ynet). במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות משוחח גידי ליפקין עם ירמי אולמרט, שהכה את כתב ערוץ הספורט עומר בנוביץ'. "בוודאי שאני מצטער שזה הגיע למצב כזה, אבל הייתי צריך להתגונן, לא הייתה לי ברירה", אומר אולמרט, "בנוביץ' עמד וזרק לעברי קללות, אם את אריה אלפרון הוא היה מקלל בצורה הזאת, תאמין לי שזה לא היה נגמר ככה". בנוביץ', בתגובה, טוען כי דווקא אולמרט הוא שקילל, לפני שהרביץ. במעריב מביאים יצחק ויסהוף וערן סורוקה את גרסתו של המוכה בהרחבה, שם הוא מציין כי הוא השיב בקללה לקללות שספג, ובעקבות זאת חטף אגרוף. אגב, למעריב אומר אולמרט "בתוקף הנסיבות, עד שהמשטרה לא תסיים את החקירה אני לא מוכן לדבר על המקרה".איך התגובות האלו מתיישבות עם ההתנצלות הברורה שהשמיע אמש אלומרט בראיון בערוץ 2 - לעורכי העיתונים פתרונים. ב"העיר" מתפרסם ראיון שנעשה באמצעות תכתובת אי-מייל בין איתי זיו לרון מיברג, לקראת השקת אתרו החדש. בראיון מבקר מיברג את העורך לשעבר של מעריב דורון גלעזר, ותוקף בחריפות את העורך הנוכחי יואב צור. "המעבר מגלעזר-יובל לצור-גולן ב'מעריב' הוא הדבר הקרוב ביותר שאני מכיר לניתוח לשינוי מין עיתונאי", הוא רק אחד הביטויים הקשים הכלולים בראיון. בהארץ מדווח [כתב הארץ] כי עיתונאית הארץ עמירה הס זכתה בפרס "עיתונאי השנה ל-2009" מטעם ארגון "עיתונאים ללא גבולות", על "הדיווחים הכנים והעצמאיים" מעזה במהלך מבצע עופרת יצוקה במדור המכתבים של הארץ מעלה מתי דוד, רמת אפעל, הצעה להכניס מצלמות ומיקרופונים לחדרי מערכות החדשות בעיתונים בטלוויזיה, כפי שנעשה בעיתון "לה מונד", על-מנת להגביר את השקיפות בתהליך ייצור החדשות. ידיעה מתורגמת מה"פייננשל טיימס" [אנדרו אדג'קליף ג'ונסון], המתפרסמת ב"גלובס", מבשרת כי על-פי נתוני מחקר חדש, ידיעה חדשותית המתפרסמת באינטרנט מועתקת בממוצע 4.4 פעמים על-ידי אתרים שאינם מורשים להעתיקה.

עוד בנושא:

• תבואו מחר

• בין טיוח לניפוח

• מי מוליך שולל את מי