כשחזרו חברינו מן הטיסה והתיישבו ב"פרלמנט", השאלה הראשונה ליד השולחן היתה:
איך נראית חתונה של כשלושים וחמישה מיליון שקלים?
התשובה, בקצרה, היתה: "נו...".
המחותנים הזמינו כ-800 אורחים. למעלה ממאתיים משוודיה, משם הגיעו החתן ומשפחתו. עוד שמונה מישראל והיתר - מן הקהילה היהודית. כ-650 נענו ובאו.
החתונה התקיימה ביום ראשון, אבל כ-250 מוזמנים השתתפו בארוחת ערב של ליל שבת במלון לנגהם, אחד היוקרתיים בלונדון. תחילה הגישו מתאבנים והשמפניה החלה לזרום וזה לא הפסיק עד יום ראשון בלילה. "אמרו, שכל בקבוק עולה איזה מאה ליש"ט ויותר. אבל בטעם לא הרגשנו את המחיר". בסיום הקוקטייל, עברו המוזמנים לשבת ליד ארבעה שולחנות ארוכים, כבולים למקומותיהם, ו"אי-אפשר היה להסתובב יותר, אז הכרנו אנשים חדשים"... קידוש קדם לארוחה מרובת המנות.
"כדי להנעים את זמננו, הסתובבה תזמורת בין השולחנות. בדרך כלל, במסעדות, נודדים שניים-שלושה נגנים בין השולחנות ומקבצים תרומות. כאן הייתה תזמורת של שבעה או שמונה, והם ניגנו מנעימות יהודיות ועד פזמונים וקלאסיקה קלה. על מסכי ענק, בגודל אימתני, הקרינו שקופיות מאירועים בחייהם של בני הזוג. לכך, הוסיפו ברכות וסיפורים מחבריהם של הנישאים".
בשבת המשיכו הטקסים בעלייה לתורה בבית הכנסת הגדול במארבל ארץ'. את התפילה ניהל רב ג'ינג'י, שגם ניצח על המקהלה, גם שר בעצמו בקול ערב וגם אמר את הברכות והוסיף דברי תורה. רב-חזן, שבא מירושלים בחוזה לחמש שנים. בירושלים הוא היה רואה חשבון. החליט להחליף מקצוע.
אחרי התפילה נערך קידוש בבית הכנסת. מה מגישים מיליונרים? דג מלוח, סלמון מעושן, קיגל, קרקרים, שתייה קלה ויין. אוכל יהודי.
בשערי בית הכנסת המתינו אוטובוסים והקהל הקדוש הוסע למסעדת סושי בפארק אווניו. מבחר גדול מאוד של סושי וגם מתאבנים למיניהם והרבה שתייה ואלכוהול.
את שבת אחר-הצהריים השאירו פנוי לשופינג, והישראלים שלנו הלכו לאזור של סחורה זולה וטובה. גם יום ראשון בבוקר היה חופשי לסיור תרבותי ברחבי לונדון. שני חצאי ימים של תיירות.
ראשון אחר-הצהריים - הרגע הגדול מגיע. אוטובוסים אוספים את האורחים ונוסעים כשעה אל אחוזה בריטית יוקרתית בתוך פארק רחב ידיים. האוטובוסים מגיעים לשער, עוצרים "והגענו לכניסה הלא נכונה והאוטובוס לא יכול להיכנס, כי המעבר בין עמודי השער צר מדי...".
"תארו לעצמכם את המראה: גברים בטוקסידו ונשים בשמלות ערב ארוכות בתכשיטים נהדרים עם תסרוקות הטופ שבטופ, צועדים בדרך חצץ. נשים, שלא היה להן נוח בנעלי העקב, חלצו את הנעליים והלכו בדשא הירוק והנהדר כשהנעליים בידיהן. רק כחצי קילומטר עד הבניין. למרבה המבוכה, בצעדה הזאת אורחת משוודיה איבדה סיכה, שמחירה מיליון קרונות - בערך 140 אלף דולר. האורחים חיפשו ולא מצאו".
אולם הכניסה לבית האחוזה שימש לאיתור מקומות הישיבה ליד השולחנות. כל אורח מצא את הפתק עם שמו ומספר השולחן שלו וקיבל עוד ועוד ועוד שמפניה. נגינת פסנתר ונבל הנעימה את הדרך הקצרה אל מחוץ לבניין, שם הוקם אוהל ענק לחופה, מקושט בפרחים, באורות ובנרות, וכיסאות הוצבו בשורות-שורות לחופה. תזמורת בת 12 נשים צעירות בשמלות לבנות, רובן בכינורות ואחת בצ'לו, ניגנו מוזיקה קלאסית.
כשהסתיים טקס החופה, הביאו המלצרים מתאבנים ושתייה. מתברר, שהיו צריכים להעסיק את האורחים בזמן שהעבירו את הכיסאות לאוהל ענק סמוך - מקום הארוחה. כאן ישבו שמונה-שמונה, סביב שולחנות עגולים. מי שהגיע עד כאן, יכול היה לבחור מנה עיקרית בין דג ובשר.
"אוכל טוב. ברמה הגבוהה ביותר של אוכל כשר בלונדון, אבל אי-אפשר להכין אוכל גורמה למספר כה גדול של אנשים. בקיצור, זאת לא הארוחה הטובה ביותר שאכלתי בחיי".
להקת בידור יהודית הגיעה מפריז וליוותה את הריקודים במוזיקה יהודית, כאשר האורחים מרימים החתן והכלה עם כיסאותיהם, כמקובל אצל הדתיים. אחר-כך ניגן פסנתרן מאוד ידוע והדובדבן שבקצפת - הופיעה זמרת בינלאומית ידועה עם להקתה. "היא באמת שרה מצוין, אז שמענו שלושה-ארבעה שירים והלכנו... מיניבוסים המתינו לקחת את האורחים בחזרה לעיר. הנהג שלנו טעה בדרך וזה לקח פי שניים זמן לחזור".
טוב, אז שאלה אחרונה: מה נותנים במתנה לזוג כזה?
"להם לא נותנים כסף. קנינו חנוכיית זכוכית במוזיאון ארץ ישראל. חיקוי של חנוכייה עתיקה".
ולמי שאיננו מאמין לסיפור, אני יכול לומר מה שנהגנו להגיד כשהיינו ילדים: חי אלוהים, הכל אמת...