וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה
|
|
יוסף ממשיך בפתרון החלום והוא מפרט: [כט] הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים, בָּאוֹת--שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. לכך רומזות שבע הפרות ושבע השבלים הטובות בחלום. [ל] וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, אַחֲרֵיהֶן, לכך רומזות שבע הפרות ושבע השבלים הרעות והריקות. וְנִשְׁכַּח כָּל-הַשָּׂבָע, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְכִלָּה הָרָעָב, אֶת-הָאָרֶץ. זהו פתרון בליעת הפרות והשבלים הטובות על-ידי הפרות והשבלים הרעות. הן לא השמינו כתוצאה מהבליעה, וזה רומז ש- [לא] וְלֹא-יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ, מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי-כֵן: כִּי-כָבֵד הוּא, מְאֹד.
עד כאן זה מתאים, הגיוני ומשכנע. אבל מדוע חוזר החלום פעמיים? הרי לכאורה, גם מהדורה אחת של החלום מספיקה כדי להעביר את אותו מסר בדיוק, אז בשביל מה שתי מהדורות? [לב] וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל-פַּרְעֹה, פַּעֲמָיִם--כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹקִים, וּמְמַהֵר הָאֱלֹקִים לַעֲשֹׂתוֹ. שוב מזכיר את הָאֱלֹקִים, ודוקא באיזכור נוסף זה מתחדד המסר; לכל אדם יכול לקרות שיקום משנתו עם מצב רוח שהוא תוצאה של חלום, אבל נדיר ביותר שמישהו יחוש דחיפות לעשות מעשה כתוצאה מחלום. בדרך כלל עוברים לסדר היום וזהו. שונה הדבר כאשר החלום שב ונשנה, כפי שקרה לפרעה. הוא חש דחיפות לפתור את החלום ויוסף מספר לו שאכן יש לו סיבה לדחיפות, כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹקִים, וּמְמַהֵר הָאֱלֹקִים לַעֲשֹׂתוֹ.
מכאן עובר יוסף להצעת תוכנית להצלה כלכלית. אומנם הוא לא התבקש להציע תוכנית כזאת, אבל האיזכורים הרבים של הָאֱלֹקִים בדבריו מחייבים את ההמשך הזה; כי מכיוון שהכל קורה בהשגחה פרטית, בהכוונה מלמעלה, הרי שאם זימנו לו מן השמים את המעמד הזה בו פרעה מבקש ממנו פתרון לחלומו, ומן השמים גם נתנו לו את הפתרון הנכון לחלומו של פרעה, רק מתבקש להסיק שהשליחות שלו היא להציע פתרון כולל ויסודי למצב הצפוי. על כן הוא ממשיך ברצף אחד כאילו התוכנית שמציע היא חלק מפתרון החלום.
[לג] וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. [לד] יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. [לה] וְיִקְבְּצוּ, אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים--וְשָׁמָרוּ. [לו] וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב. תוכנית פשוטה ויעילה, אבל היישום שלה מחייב מינוי של אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם. כי גם התוכנית הטובה ביותר, לא תועיל אם הביצוע יהיה רשלני.
פרעה מסכים עם יוסף שהצעת התוכנית היא חלק מפתרון החלום, לכן אינו אומר דבר על כך שיוסף, לכאורה, חרג מן המנדט שקיבל לפתור לו את החלום, וגם עבדי פרעה מקבלים את זה כמובן מאליו: [לז] וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו. ופרעה אפילו מתלהב עד כדי כך שהוא מתחיל לאמץ לעצמו את השפה של יוסף: [לח] וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקִים בּוֹ. פתאום התגלה לו שיש אלוקים, עוד מעט הוא יבקש להתגייר... אבל זה לא קורה כמובן. מה שכן קורה, זה שבאותו מעמד הוא מחליט לנצל את כישוריו של יוסף לטובתו: [לט] וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. [מ] אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.
אני מניח שאת המשך הסיפור מכירים כולם, ומי שלא מכיר – מוזמן ללמוד את פרשת השבוע. אגב, הרעיון הזה טוב כמובן גם למי שחושב שהוא כן מכיר את הסיפור. אותנו, כרגיל, מעניינת ההקבלה בין דרכו של יוסף הצדיק לדרכנו שלנו. מגיל שבע עשרה עד גיל שלושים הוא חי כעבד וכאסיר במצרים. בשנים אלו, הוא לא אימץ לעצמו את המנהגים של אדוניו וגם לא את אלה של סוהריו, הוא נשאר יוסף הצדיק. אחר כך, כשהוא בן שלושים שנה, הוא פותר את חלומות פרעה ובאותו מעמד מתמנה לתפקיד הרם של משנה למלך מצרים, תפקיד שפרעה עצמו מגדיר במלים: רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. חוץ מהכסא, כל הסמכויות בידיו.
בשמונים השנים הבאות הוא המושל בפועל בארץ מצרים, וממשיך להתנהג כיוסף הצדיק, שם שמים שגור בפיו. שום דבר אינו מזיז אותו מדבקותו בה' יתברך. ולא רק שעובדה זו אינה ממעיטה משהו מהצלחתו, היא אף זוכה להערכה גלויה מהמצרים הסובבים אותו.
לעומת זאת, אנחנו לכאורה עצמאים, לכאורה לא כפופים לשום פרעה, אבל ההוא כופה עלינו הקפאה, ההם מטילים חרם על מוצרינו והאחרים מתיימרים לקבוע עבורנו איזו עיר תהיה בירתנו. וכל זה קורה כי שם שמים אינו שגור בפינו, כי חשוב לנו להיות בסדר בעיניהם ולא מספיק חשוב לנו להיות בסדר בעיני ה'. הגיע הזמן שנלמד מיוסף הצדיק ואז כל עמי הארץ יעריכו אותנו. בכך יהיה רק טוב לא ליהודים בלבד, אלא גם לכל העמים.
|