הצעת פקודת העיתונות התש"ע שמוביל ח"כ יואל חסון אינה אלא פעילות פרלמנטרית חנֵפה, ואין לה דבר וחצי דבר עם ההגנה על הדמוקרטיה. הסיבה והמסובב להצעה המגונה הזאת באו לחסום את העיתון 'ישראל היום', ותו לא.
החומרה העיקרית ביוזמה הנלוזה הזאת היא בהיותה הצהרה גלויה של נבחרים בעם התומכים בפגיעה קשה בחופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת. כל התירוצים המפוקפקים לא יועילו - הפחד פן יבולע למי שלא יתמוך בתיקון לחוק החדש הוא אשר מכתיר את העיוות מעל ראשה של העיתונות הישראלית. העיתונים מעריב וידיעות אחרונות מאיימים! אוי למי שלא יישר קו, ואבוי למתנגדים.
טחו עיניהם של הקודחים על הבמה ומאחורי הקלעים מראות שהניסיון הזה לא יצלח. וגם אם יצליחו לאשר את החוק במליאת הכנסת, לא תהיה לו שום השפעה אפקטיבית על ישראל היום. מישהו חושב ברצינות שאפשר במאה העשרים ואחת למנוע הוצאת עיתון בגלל תיבת דואר של המו"ל? בגלל כתובתו? בגלל אזרחותו? הלא אפשר לעקוף את השטות הזאת במיליון דרכים. מה גם שמדובר בעיתון מצליח שכבר חדר לתוכנו. ואנו, כלומר העם, רוצים בו. שני אנשים במדינה אינם חפצים בקיומו, מוזס ונמרודי, וחברי הכנסת, כאחרוני הצמיתים יצייתו להוראותיהם. בושה וחרפה!
ישראל היום הוא צרה צרורה למעריב ולידיעות אחרונות. כעיתון, הוא מגוון, רציני ומוגש לקוראים במקצועיות ראויה לקנאה. הוא נוגס בהכנסותיהם של מעריב וידיעות אחרונות ומאיים על קיומם כדוגמה ומופת לתחרות עסקית הגונה במדינה דמוקרטית. אמרו חכמים: "אם מתרגשת עליך צרה - פשפש במעשיך!". יתכבדו נא העיתונים הנ"ל ויפשפשו במעשיהם! הם עצמם יצרו את החלל שנפער והזמין כמעט בהכרח את ישראל היום לתפוס מקום נכבד בתקשורת הישראלית. העיתון הזה היה נחוץ ומשבא לא יהיה עוד כוח שיבטלו.
היוזמה הזאת ששורשיה נטועים בידיעות אחרונות ובמעריב מעידה על חולשתם ועל ההיסטריה שפקדה אותם כפי שהרפיון בדרך-כלל מניב. במקום להתאמן, להשתפר ולהתחרות כמתחרים גאים, הם בוחרים לבטל את התחרות ולהמשיך לדשדש בביצתם כאילו העולם כולו עצר מלכת באין תמורות. אולי פעם, במשטרים מסוימים מאוד, אפשר היה למחוק עיתון ולשלוח את בעליו לגלות רחוקה עם עבודת פרך. היום, לשמחתנו, ניסיונות כאלה מעלים גיחוך ובעקבותיו יבואו התיעוב והמיאוס לכל מה שמייצג ומשרת את העיתונים הללו.
אנחנו, הקוראים, רוצים תחרות בין כלי התקשורת בישראל! אנחנו יוצאים נשכרים מן התחרות, היא לטובתנו! ביטול התחרות הוא בעוכרנו, נגד טובתנו. גם המפרסמים רוצים תחרות בין העיתונים ויש לתחרות הזאת אפקט משפיע משמעותית על המחירים. היחידים שלא רוצים תחרות הם המתחרים התשושים שהשירות לקוראים מהם והלאה. הם תובעים בחוצפה אין דומה לה להישאר על המגרש ללא יריב ולהמשיך לשחק בינם לבין עצמם, כרצונם, מבלי להתחשב בנו, רוכשי הכרטיסים. גועל נפש! לא ניתן לכם!