דלקות אוזניים בילדים

בתצפית על עור התוף שנעשה באמצעות מכשיר מיוחד, ניתן לבדוק מה טיב הבעיה הקיימת באוזן. מצב הבסיס אותו מאבחנים הוא האם האוזן מלאה בנוזלים או לא - אם קיימים נוזלים, זה אומר שיש הליך דלקתי שמצריך התערבות טיפולית. עור תוף נפוח ואדום הכולל נוזל לא נקי מאחוריו - אומר שיש לרוב זיהום של חיידקים באוזן התיכונה. תנועתיות מופחתת של עור התוף גם מצביעה לכיוון. דלקות אוזניים מתפתחות מהר והשינויים שיכולים להיצפות באוזן לכיוון דלקת לא תמיד יכולים להיות בשליטת הרופא לאבחן אותם -כי אם הילד היה בביקורת בבוקר של האוזן - ועדיין לא נראו ממצעים ואז הרופא יאמר שאין לו משהו מיוחד ובערב כל המצב יכול להשתנות.

הקול הינו גלי בלתי נראים שגורם לוויבראציות באוויר. הקול, נקלט באמצעות קולטנים באוזן שקולטים את התנודות שבאוויר ומעבירים מידע זה למוח. האוזניים אחראיות על שיווי משקל. חלקי האוזן הם: אוזן חיצונית המכילה את האפרכסת, שם נקלטים גלי הקול, עוברים לתעלת השמיעה ומשם לאוזן התיכונה, שבתוכה ניתן למצוא את עור התוף ועצמות קטנות המשמשות כמגברים. גלי הקול גורמים לרעד בעור התוף ושלושת העצמות מעצימות את התנודה ומעבירות אותה לאוזן הפנימית. באוזן הפנימית, התנודות הופכות לאותות חשמליים שעוברים באמצעות עצב השמע למוח, ובמוח האותות מתורגמים לקול.

בין האוזן התיכונה לאזור הלוע שמאחורי האף, ישנו צינור מקשר - תפקידו השוואת לחצי האוויר בין שני צידי עור התוף. לחץ אוויר זהה בשני הצדדים, חייב להיות כדי שתפקודה של האוזן התיכונה יישמר באיזון. הצינור מנקז ליחה והצטברות נוזלים ומוקוס מהאוזן התיכונה לגרון. אם המעבר הזה נפגע והצינור נחסם על-ידי גודש שנוצר מאלרגיה או דלקת, נוזלת מן הסתם הצטברות יתר של נוזלים לא מנוקזים החוצה באוזן התיכונה. אזור זה של האוזן התיכונה לא אמור להכיל נוזלים אלא רק אוויר - אך במידה והוא מתמלא בנוזלים, הוא הופך למצע נוח לחיידקים ונגיפים שמתרבות מהר.

בדרך-כלל טיפות אוזניים ואקמול יומלצו על-ידי הרופא. יש להיזהר מתרופות סבתא על בסיס שמן חם שיכול לגרום לכוויות או חור בעור התוף. כמו-כן, השמן לא יאפשר לרופא לראות מה מצב האוזן. פתרון נוסף הוא רמדי הומאופתית שניתנת אחת לרבע שעה או חצי שעה ומקלה על הכאבים. הרמדי כמובן מתאימה ספציפית למצב ועובדת על תיקון רוחני עמוק שגורם לדלקת ומכאן גם להפחתת הכאבים הנלווים והפחתת המצב הכרוני הדלקתי שנשען תמיד על המצב הרוחני. תוספות מזון לאיזון כללי ועזרה למערכת החיסון בזמן דלקת - ויטמין C, אבץ למציצה, אצידופולוס, פרופוליס, אכיניצאה, שום, ג'ינסנג. להפחית במזון שיוצר חומציות בגוף ולכן מעודד דלקת והוא כל חלבון ושמן מהחי לעבור לתזונה קלה יותר של ירקות, פירות, פחמימות מלאות, קטניות, מרקים. לשמור על חום גוף במיוחד על כליות וכבד מחוממים - אזורים של צד ימין מתחת ולאורך הצלעות ואזור הגב האחורי והמותן.

ניתוחים

ילדים עם ירידה בשמיעה ואיחור בדיבור, לפעמים עוברים ניתוח, בו מכניסים צינור המחבר בין האוזן התיכונה ללוע העליון וכפתורי אוזניים יוכנסו בעור התוף לעזרה בניקוז נוזלים מהאוזן התיכונה ועזרה בהשוואת לחצי האוויר בשני צידי עור התוף כדי להשיג החזרת השמיעה לתקינה.

לרוב אנטיביוטיקה היא המענה למצב דלקתי הדורש טיפול, אך היום בעולם לאור המודעות הגוברת לנושא עודפים במתן אנטיביוטיקה ולנזקים הנגרמים לכך למערכת החיסון שמקבלת אנטיביוטיקה בעודף ולכן החיידקים מפתחים עמידות בפני הכדור. כמו גם עקב תצפית של שנים רבות שמראה שלפעמים הדלקת עוברת ללא טיפול כלל, יש נטייה גדולה יותר היום לתת לרופא להחליט אם חייבים מתן אנטיביוטיקה או לא. תוך כדי מעקב צמוד לו לראות איך הדלקת מתפתחת או נסוגה ומתאזנת.

ואם לא מטפלים יכולים להיות סיבוכים?

בוודאי, אבל הם מאוד לא שכיחים ושוב יש להזכיר שחוסר טיפול זה לא חוסר מעקב. הסיבוכים הם כמובן כתוצאה מזה שהחיידק מגיע לאן שהוא לא צריך. זה מתרחש לעיתים, אבל גם עלול להתרחש עם טיפול וכן גם כתופעה המייצגת עם התחלת המחלה. בכל מקרה, החשש מתופעות לוואי של דלקת אוזניים שלא טופלה לא צריך לגרום לרוץ ולתת טיפול אנטיביוטי - עליכם להיות מודעים, לעקוב ולטפל לפי מה שמתפתח. מוגלה שיוצאת החוצה מהאוזן, עוזרת בניקוז ומפחיתה לחץ פנימי. נוזלים באוזניים הן בדיוק הסימפטום האידיאלי שמצביע על חוסר רצון מצד הילד לשמוע למה שקורה בעולם בחוץ - לפעמים כשהגורם המפריע מוסר - הרעש - או האדם שיש לילד רגישות ואלרגיה אליו -זה יכול להיות החל מהמטפלת או הגננת או ילד בגן או אחד ההורים, כדי לנסות לעקוב ולראות איזה אירועים קרו לאורך התקופה של הדלקות והנוזלים ולאיזה אנשים אותם אירועים שמשפיעים על הילד קשורים ועד כמה שניתן - להסיר את הגורם שמחשלים את האלרגן מסביבת הילד אם ניתן. זה יכול להיות גם ווליום של טלוויזיה או רדיו או שבונים עם מקדחות בבית הסמוך ומשפצים השכנים - רעשים טורדניים. ילד שסובל מבעיית דלקות חוזרות - רצוי לתת לו טיפול הומאופתי מונע ולאזן אצלו את נקודות החולשה הרגשיות, נשמתיות, שגורמות לגוף להגיב באותה צורה - לכל ילד תהיה רגישות שונה וסיפור שונה ולכן הרמדי ההומאופתית תותאם לו בהתאם - לרוב אחרי תהליך של חודש-חודשיים לשלושה, התופעה והדלקות לא יחזרו יותר על עצמן. כמו-כן, מערכת החיסון הכללית שלו, תישא בגאווה את נושא הציונים והדלקות והשפעות שהוא נחשף אליהם בגן הילדים או בכיתה ותימנע ממנו להידבק מילדים אחרים בקלות פעם אחר פעם. שקדים מוגדלים גם הם יכולים להוות סיבה להצטברות כרונית של נוזלים באוזניים עקב חסימת תעלת הניקוז. על-ידי שקד שנמצא בחלק העליון של החיך. הסרת השקד לעיתים חיונית ולפעמים לניקוז נעזרים בצינורית דקה.

תעלת אוסטכיוס המחברת בין האוזן התיכונה לגרון, מווסתת לחצים ומגינה על עור התוף מפני שינוי, עקב שינוי בלחצים חיצוניים. היא הגשר בין העולם החיצוני לתוך האוזן ולכן דרכה וירוסים וחיידקים יכולים להיכנס לאוזן התיכונה לחלק הפנימי של האוזן הפנימית. הוירוסים או החיידקיים, עובדים בשיתוף פעולה בתוך האוזן. הווירוס מתחיל לרוב את העבודה של החלשת האזור ואז מגיע החיידק ומתיישב שם בעוצמה והפעילות של שניהם יחד יוצרים נוזלים מוגלתיים לרוב באוזן שהם אינדיקציה לדלקת. לרוב מלווה הדלקת בפגיעה בגרון ובסינוסים גם יחד. המצב של הנזלת והריריות באוזן יכולים להפוך להיות מוגלתיים.

אם כך, יכול להיות רגשי, נפשי, נשמתי, מנטלי או הקרנה מאיבר אחר קרוב לכיוון האוזן - מהלסת, מהגרון, מהסינוסים, מהראש או מהצוואר. השעווה המופרשת מהאוזניים איננה מקור לדלקות או להצטברות חיידקים. תפקידה להגן על תעלת האוזן, לכן בכל מצב בו מנקים לילד או לעצמכם את האוזן, יש צורך להיזהר מקריעה לא רצונית של עור התוף או לחילופין, השעווה יכולה להידחס וליצור בפנים פקק שדורש התערבות רפואית להוצאתו.

הנוזל שממלא את חלל האוזן התיכונה, גורם ללחץ על עור התוף ולכאבים, יגרום לילד שיודע לדבר, לדווח על הכאב החד, הדוקר, העמום - כל אחד ירגיש את הכאב קצת אחרת - ילד שלא מדבר, ימשוך עם ידיו את האוזן החיצונית ויבכה. כמו-כן, יבכה אם ישכיבו אותו על האוזן בזמן שמאכילים אותו או מניקים - הכאבים יגרמו לנדודי שינה ולחוסר שקט כללי. לחץ נוזלים מוגבר, אף מאיים בקריעת עור התוף, שתשחרר את הלחץ ותקל בכאב, אך השמיעה תיפגע. קושי בשמיעה הוא סימפטום לוואי של דלקות והצטברות עודפת של נוזלים. מה שיגרום לילד לא להיות מרוכז בכיתה בדברי המורה, לא לציית כביכול, כי לא ישמע הוראות לדבר בקול רם, לשמוע מוזיקה וטלוויזיה חזק. כמו-כן, חום, בחילות, הקאות וסחרחורת, יכולים ללוות את כל התהליך והילד ייזרק בחוסר אנרגיה ולא ירצה שיפריעו לו או יסרב לשתף פעולה או יבכה וירצה על הידיים.