מה עושים כשמים מתחילים לחלחל לקרקעית הספינה? נכון. מניחים בה אבנים כבדות ומטביעים אותה.
מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר מנסה לחסוך, אז הוא מקבל את ההחלטה הכי גרועה שאפשר להעלות על הדעת: לקצר את
"מבט" לעשרים דקות. ועוד החלטה דומה: לקצץ בהפקות מקור.
אם יש משהו טוב שאפשר להגיד על ערוץ 1, הוא מתמצה בשתי מילים: חדשות ודוקומנטציה.
יש למבט אנשי חדשות מצוינים. הם מביאים הרבה פעמים ידיעות חשובות שבערוץ 2 ובערוץ 10 נעדרות מהמהדורה המרכזית. יש להם פרשנים כמו
עודד שחר שלוחם נגד המדיניות הכלכלית באומץ לב וביושר, וכמו
עודד גרנות,
יעקב אחימאיר ועוד אנשים שמביאים איכויות שלא נראות במקומותינו.
בתוכנית
"מבט שני" מוצגים לא אחת סרטים תיעודיים מעולים.
אלה שתי ספינות הדגל של ערוץ 1. אותן מנסים עתה להטביע.
אפשר להגיד על רשות השידור הרבה דברים רעים. לעומת זאת, הם לא חלים על קול המוזיקה ורשת א', שגם אותם שקלאר רוצה לסגור.
זה מזכיר קצת את ההחלטה המטומטמת של ערוץ 10, לקצר את התוכנית של לונדון וקירשנבאום לטובת דרמה חדשה. לונדון וקירשנבאום, עם כל הטענות (
למשל זאת שכתבתי על אודותיה) עושים תוכנית מעניינת, קולחת, מחכימה, שווה, שדנה בענייני היום ממבט קצת יותר ידעני, ביקורתי, חייכני. תוכנית שהעלתה את ערוץ 10 על המפה. אז מה עושים? מקצצים אותה. כבודה של הדרמה (נשות הטייסים) במקומה מונח, אבל למה על חשבון תוכנית כזו?
טמטום, כבר אמרתי. החלטות מהסוג הזה הן שיכולות להביא את אמצעי התקשורת לאבדון.
וזה מתחבר אצלי לכל הדברים הרעים שקורים בתקשורת ושנובעים מגישה הגורסת שאמצעי תקשורת הוא עסק כלכלי, נקודה. האידיאל הראשון הוא הרייטינג, שמביא כסף. אידיאלים אחרים? הצחקתם אותנו.
ומה יקרה אם יום אחד 'הציבור' יתפכח ויתחיל לתעב את התבשיל שרוקחים עבורו?
שאלה.