רקע היסטורי
נחזור לארץ ישראל לפני 2010 שנה לערך. ארץ ישראל נשלטת על-ידי הרומאים, תקופת בית שני, הימים ימי המלך הורדוס. הורדוס הגדול היה מלך רומי הראשון ששלט בארץ ישראל במשך 36 שנים, ולא חלף יום ללא הוצאה להורג. העריץ מטיל האימה נפטר בשנה ה-4 לפנה"ס - בערך בתקופה בה נולד ישו באזור הצפוני של יהודה.
בניו של הורדוס חילקו ביניהם את הממלכה: ארכילאוס שלט על יהודה ופתח את כהונתו ברצח של 3,000 יהודים שהתמרדו נגדו. רומא הגלתה את ארכילאוס בתגובה למחאות קשות על התנהגותו, ופונטיוס פילאטוס מונה במקומו - גם המושל החדש היה שנוא על היהודים.
ארץ ישראל הוצפה בשודדים, בנביאים, במורדים, במשיחים לעתיד ובקנאים, שזממו להפיל את השלטון הרומי. בגליל לבדו הרומאים צלבו אלפי מתנגדים יהודים. העיר נצרת נחשבה לבית גידול של שודדים, ליסטים וגנבים, וגם מקום שבו פעלו קנאים ומהפכנים. היהודים נאנקו תחת עול המיסים וסבלו מרדיפות מצד השלטון הרומי, ורבים פנו לנבואות בתקווה לישועה, בתקווה להגעת מנהיג שיציל אותם. רבים ציפו שאלוהים יתגלה באמצעות משיח, גיבור, מלך.
יהושע בן יוסף ומרים נולד בנצרת, למרות שמנסים למקם את לידתו בבית לחם, שכן האמונה אומרת שמשיח בן דוד נולד בבית לחם, הרי שיהושע נולד בנצרת וחי שם את ילדותו. הרבה לא ידוע על ילדותו. כהונתו של יהושע בן יוסף כמנהיג החלה כאשר היה בן 30, והיא נמשכה כשלוש שנים בלבד.
יהושע בן יוסף מטיף בגליל ורוכש לו חסידים מבין פשוטי העם, אליהם הוא מכוון את דרשותיו. יהושע בן יוסף מקרב אליו את הדחויים בחברה, העבריינים, המוכסים והזונות, ואינו שולל את היכולת שלהם לחזור בתשובה. דרשותיו מורכבות ממשלים על פיהם הוא מנסה ללמד את תורתו. עם הזמן, הוא מפחית מערכן של המצוות המעשיות ומדגיש את חשיבות המצוות שבין אדם לחברו ואת חשיבות המשפט, האמונה, החסד, האהבה והצניעות. במהלך הזמן מתקבצת סביבו גם קבוצה של שנים-עשר תלמידים, בהם הוא רואה את שליחיו להפצת דבריו.
במקביל, בגליל נפוצה שמועה על נביא חדש שהלך בדרכי אליהו, שחי במדבר ואכל חרובים ודבש בלבד. שמו היה יוחנן המטביל. הוא הטיף על משיח שעומד להגיע. יוחנן המטביל מוזכר גם בכתבי ההיסטוריון הקדום יוספוס, אך מעט מאוד ידוע עליו מלבד התיאור השופע בספרי הבשורה, שם הוא מוצג כממשיך נביאי התנ"ך. יוחנן הושפע מהאיסיים. בשלב מסוים יהושע בן יוסף חובר ליוחנן המטביל, ולאחר מכן נפרד ממנו.
יהושע בן יוסף ותלמידיו מגיעים כמה ימים לפני חג הפסח להר הזיתים. בדרכו לעיר הוא חוזה את חורבנה, וכשהוא נכנס אליה רכוב על חמור הוא מתקבל בתרועות שמחה. יהודים הגיעו לירושלים מכל רחבי המזרח התיכון לחגוג את החג, וגרמו לאוכלוסיה בת 30 אלף התושבים לגדול פי עשרה. עיר רועשת, מלאה באוהלי סחבות ושורצת בעולים לרגל צצה והופיעה מחוץ לחומות העיר.
גנבים, שודדים ולוחמי חופש שזממו להפיל את השלטון הרומי ארבו בסמטאות. חיילים עברו בכיכרות הדחוסות במטרה לשלוט בנעשה בעיר. המושל הרומי הגיע גם הוא אל העיר, אך מטרת בואו לא הייתה החגיגות. החיילים הרומיים והנציב הרומי, פילטוס, עלו לירושלים בתגבורת צבאית גדולה. הם חששו שיפרוץ מרד בירושלים נגד רומי. חג הפסח מסמל את יציאת ישראל מעבדות לחירות בהנהגת משה, וחג זה היווה איום גדול במיוחד על רומי. והרומאים, כמדי שנה, נערכו לכך בכוחות מתוגברים.
יהושע בן יוסף ותלמידיו פונים לבית המקדש ומסלקים ממנו את הרוכלים, החלפנים ומוכרי היונים. היו בישראל אנשים שציפו למשיח כוהן שיחזיר את ההתלהבות והאמונה הדתית, היו שציפו לדמות מיסטית שתביא עימה עידן חדש, והיו כאלה שציפו ללוחם משחרר. היו שציפו שישו יוביל את המתקפה על החילות הרומים ונכונה להם אכזבה. ישו פנה והלך אל בית המקדש המפואר שנבנה על-ידי הורדוס, וחלש על העיר ירושלים. "ויבוא ישוע אל המקדש ויחל לגרש משם את הקונים ואת המוכרים. ויהפוך את שולחנות השולחנים, ואת מושבות מוכרי היונים ויאמר להם: הלא כתוב כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים, ואתם עשיתם אותה מערת פריצים" [הבשורה על-פי מרקוס]. לאחר מכן הוא מתחיל להטיף לעם בַעֲזָרָה ולהתווכח עם הכהנים והזקנים ששאלו אותו מדוע הוא מתנהג כך. יהושע בן יוסף רואה בכוהנים מושחתים, והם רואים בו מטיף מסוכן, שיכול להמריד את פשוטי העם נגדם.
על-פי ספר הבשורה של מתי, הכוהנים הגדולים תקפו אותו במילים: "מי נתן לך את הסמכות ללמד?". הוא השיב להם בסדרה של שאלות מתחכמות ומשלים שנונים, מלווים בהרבה דברי גנאי נגד המוסדות הדתיים. הכוהנים הגדולים התכנסו בחצר הכוהן הגדול של המקדש, הנקרא כיפא, ותיכננו את תפיסת יהושע בן יוסף והוצאתו להורג, במטרה להיפטר ממנו.
יהושע בן יוסף ותלמידיו חוגגים את חג הפסח ("הסעודה האחרונה"). בסעודה מודיע יהושע בן יוסף לתלמידים כי אחד מהם יבגוד בו ויסגיר אותו. בסיום הוא פונה עם חסידיו לגת-שמנים, מתפלל ומבקש רחמים. במהלך התפילה מגיע תלמידו, יהודה איש-קריות, מלווה מרחוק בחיילים רומאים, המנסים ללכוד את יהושע בן יוסף, אך אינם יודעים מי הוא. יהודה ניגש אל יהושע בן יוסף, אומר לו שלום עליך מורי ורבי, ומנשק אותו וכך מסמן לחיילים את מי עליהם ללכוד, יהושע בן יוסף נתפס ומובל לסנהדרין.
לגדול הכוהנים, כיפא, היו כל הסיבות לחשוש שמרד בהנהגת יהושע בן יוסף, יביא לעונש חמור מרומא. הרומיים דיכאו באכזריות מרידות בעבר, מאז שכבשו את הארץ בשנת 63 לפנה"ס.
ברמה של קנוניה מדינית, יהושע בן יוסף נתפס כאיום לרשויות היהודיות. מתנהלת חקירה נגד יהושע בן יוסף, עדויות שקר מועלות שם על אמירותיו. יהושע בן יוסף לא משיב. כשנשאל אם הוא מלך היהודים, הוא עונה "אתה אמרת, אך אומר אני לכם, מעתה תראו את בן-האדם יושב לימין הגבורה ובא עם ענני השמים". למחרת בבוקר מועבר יהושע בן יוסף לנציב הרומי פונטיוס פילָטוּס שישפוט אותו באשמת מרידה במלכות. והוא נידון למלקות ולצליבה. החיילים הרומים מענים אותו, שמים על ראשו עטרת קוצים ומכריחים אותו לשאת את הצלב. תוך ביזויו והשפלתו. יהושע בן יוסף מובל מחוץ לעיר, לגולגלתא, לצליבה. צליבה הייתה שיטה מקובלת להוצאה להורג באימפריה הרומית באותה תקופה, ונראה כי השלטונות הרומיים לא ייחסו לאירוע כזה משמעות מיוחדת. יהושע בן יוסף מוקע על הצלב, יחד עם שני גנבים פשוטים, ונופח על הצלב את נשמתו.