|
הסוגיה אינה גבולות ונכסים
|
|
|
|
משת"פ הטרוריסטים [AP]
|
|
|
|
| במקום להביא את הפלסטינים להתחנן על נפשם למזון, חשמל ומים ולחייבם להחזיר את שליט, המשכנו להיות "הומניטריים" – להתיר את ביקורי קרוביהם של אנשי חמאס בבתי הסוהר שלנו, שבתמורה להם קיבלנו את אימלולם של יישובי עוטף עזה בשתי השנים שחלפו מאז. אפילו ניסיוננו לחוקק חוק האוסר ביקורים אצל אסירים פלסטינים, אלא אם כן יוקל מצבו של שליט, הוכשל מרוב הומניות. | |
|
|
|
מאז היה עמרו מוסה שר החוץ במצרים, הוא נדר "להשיב את ישראל למימדיה הטבעיים", ומאז היה למזכיר הליגה הערבית הוא מתמיד בפיחותה, ולכן ממנו ומיורשו אין לצפות לישועה. מצרים לעולם תתערב רק כאשר נשקפת לה עצמה סכנה מבפנים, מידי אותם "אחים מוסלמים" הנוגסים בביטחונה של ישראל. מאז התגייסה לתווך בעניינו של שליט, שנחטף ללא כל פרובוקציה, היא לא תבעה את שחרורו ללא תנאי, אלא מאיצה בישראל "להתגמש", כלומר להיכנע ללא תנאי לסחטנות חמאס, במטרה לצבור לזכותה יוקרה בעיני הפלשתינים, בעוד נשיאה מסרב לבוא לישראל ובעוד שועינו מתדפקים על דלתותיו כאילו היה מושיע.
וכך, במקום שישראל תסרב לצאת מלבנון ב-2006 עד שיושבו שני החטופים, קיבלנו את החלטת 1701 האומללה, שחייבה אותנו לסגת מבלי שחייבה את לבנון ליטול אחריות על שטחה ולהשיב לידינו את החטוף. ובמקום להביא את הפלשתינים להתחנן על נפשם למזון, חשמל ומים ולחייבם להחזיר את שליט, המשכנו להיות "הומניטריים" – להתיר את ביקורי קרוביהם של אנשי חמאס בבתי הסוהר שלנו, שבתמורה להם קיבלנו את אימלולם של יישובי עוטף עזה בשתי השנים שחלפו מאז. אפילו ניסיוננו לחוקק חוק האוסר ביקורים אצל אסירים פלשתינים, אלא אם כן יוקל מצבו של שליט, הוכשל מרוב הומניות. מחוקקינו לא למדו, שמי שמנסה לנהוג כג'נטלמן במעבה הג'ונגל, חיש מהר ייטרף על-ידי חיות רעות, ועוד יואשם בפשעי מלחמה, רחמנא ליצלן.
מאז הוקמה מדינת ישראל, היא נתונה במצור, ומוטל עליה חרם מצד הערבים, ועתה גם מצד מספר גדל והולך של מוסלמים (דוגמת אירן) שלכתחילה לא היה להם חלק ישיר בסכסוך הזה. ללמדך, שהסוגייה העומדת להכרעה אינה עניין של גבולות ונכסים ולא של החזרת שטחים (למי – לאש"ף או לחמאס?) או של יישובים. כל אלה עניינם כמותי, אך הסוגייה האמיתית עניינה הוא איכותי, לאמור – זכות עמידתה וקיומה של ישראל. אירן וחמאס, וגם ערבים חסרי מעצורים כמועמר קדאפי וכסדאם חוסיין, צידדו במפורש בחיסולה הגמור של המדינה הציונית, שאת שמה אין הם מהינים אפילו להגות. אחרים, לרבות אלה שכרתו עימה שלום, מוכנים לקבל אותה, אך בתנאי שתנהג לפי כללי ההצטמקות העצמית שהם עצמם יתוו לה. ואילו הרשות הפלשתינית דורשת את זכות השיבה ואת חלוקת ירושלים, ושוללת את המדינה היהודית ועוד מיני "זוטות" מסוג זה, שדינם למסמס את ישראל עד כדי אובדן.
אשר על כן, למדנו כי על זכותנו אסור להתמקח. חיילינו אינם הפקר לחטיפה, שאם לא כן, גורלו של החוטף יהיה רע ומר. כל ממשלה אחראית לנעשה בשטחה, וממנה יש לתבוע את עלבונם ואת פדותם של הנפגעים על-ידי אנשיה. אין צורך במתווכים שוחרי איוויים עצמיים, אלא מי שחטא בעוונו – ייענש ישירות. יש לחדול לשחק על-פי כללי האויב ולהשתמש באוצר מילותיו, ולקרוא לחטוּף "חטוּף" ולא "אסיר", ולפושע שידיו דמים מלאו – כיאה לו.
אין עורכים עסקות בבני אדם, ואין מתלים אומה שלמה חודשים ושנים בתוחלות שווא. אומנם יש לנו כוח עמידה, אך גם הוא לא יעמוד לאורך ימים, אם מנהיגינו לא יספקו מופת לו ואם ימהרו להיכנע למאיימים לשבור אותו.
|