השלג נערם ברחובות ורשה הקור מקפיא עצמות בימים האחרונים לשהותנו יורדות הטמפרטורות מתחת לאפס, למידות שלא זכינו לחוות בחיינו. הבוקר מפציע על העולם בלובן מסנוור. פתותי שלג נוגסים בעדינות כל חלקה פתוחה. בהדרגה הכל עטוף לבן. גגות הבתים, הרכבים, שבילי הגן, העצים הכיכרות, הפסלים בגן, הדרכים, והמצבות.
ביום הכי מושלג אנו יוצאים לחוויה הכי מרגיזה. אני מזמינה מדריך טיולים מקומי שיסיע אותנו לסיור במחוזות היהודים שנעלמו מן הנוף . המדריך מגיע למבואת המלון הוא נראה לנו כמו נאצי, משום מה. הוא מסתכל עלינו, על יורק, עלי ועל בני ואומר: "אתם היהודים שביקשתם סיור?". אני מסתכלת עליו ואומרת "כן". יוצאים אל השלג ברכב פרטי ירוק. יושבים ברכב ומתחילים לנוע בין חומות של שלג. מתחילים בסיור בקיר ששרד, אחד מקירות הבתים בגטו ורשה. רק שלט על קיר ישן מעיד על שרידיו של הגטו. שני גברים מחזיקים אותי שלא אמעד בשלג הכבד. מצד אחד בוגדן ומצד שני יורק, בן דודי. השלג קופא והופך לקרח במיוחד בשבילי המעבר. במקומות בהן נערם אתה צועד כשרגליך שוקעות בשלג רך. קור מקפיא. האצבעות קופאות. גפיים עליונות וגפיים תחתונות. ככל שאנו מתקדמים אני מבינה שאני נפגשת רק עם אנדרטאות ומצבות. אנדרטת יאנוש קורצ'ק, אנדרטת האום שלאץ, בית הקברות היהודי, שלג לבן בבית הקברות. אין חיים. רק משלחות של נערים ונערות יהודיים פוקדת את בית הקברות. כמה מוזר שפתאום מול בוגדן אני תופסת ביטחון ושואלת: "אתה יכול לומר לי, איך העם הגרמני האינטליגנטי והתרבותי, עשה מעשי זוועה כאלה?", ובוגדן לא נבהל. היו לו תשובות סדורות. הוא תקע אותן לאורך הסיור באורח שיטתי. מה את מדברת על הגרמנים, אמר לי בעקיפין. הרי יהודים לא עזרו אחד לשני. תראי את רוקפלר ורוטשילד היהודים העשירים לא רצו לעזור ליהודים העניים. מה עם הרב שכתב מהגטו על כך שהקאפו היהודי גרוע מהנאצים. הוא המשיך וסיפר על האוניה עם הפליטים שהגיעה לחופי אמריקה ונאלצה לשוב אל התופת של אדמת אירופה. הכל עובדות היסטוריות שנערמות לשירותו.
כשאני חוזרת לארץ אני מחפשת פרטים על פולין. אני עדיין בהשפעת הטיול, ומגלה שהחזירו מוסדות שנמחקו בשואה כמו ועד הקהילות של פולין, ועד רבנים שהיה קיים לפני המלחמה וכעת החליטו לכונן אותו מחדש. השיבו גם את השלט האבוד. היהודים הנסתרים עדיי נסתרים בפולין. אינך יודע לעוד כמה זמן הם יקשרו את עצמם במסתרים עם היהדות. מי מהם אכן ימצא דרכו אל היהדות. אולי הקשיים שאנו מערימים עליהם משאירים אותם יהודים נסתרים. אני תוהה אם מי שחי רוב שנות חייו בתחושה שהוא הודי זה מפסיק? אולי זה מספיק, אני שואלת ואני יודעת שאיני רבנית. סתם יהודיה כשרה.
יורק מסמס לי מפולין: "הכל בסדר בישראל?". עכשיו אני מבינה הכל. אני יודעת שיורק מתגעגע ליהדותו, יהדות של יהודי מסתתר. יהודי שהלך לאיבוד. אמו שלו עדיין חיה, והיא יודעת שבנה דומה מאוד לאביו, בוריס ז"ל. איש נוצרי בן שישים, ולא יודעים שכלוא בו יהודי.