שוק המניות בישראל
זה היה עשור של שינויים ניכרים בשוק המניות בת"א. שנים קשות מאוד: 2002 (ירידה של 27%- במדד ת"א 25), וב-2008 (ירידה של 46% במדד ת"א 25), לצד שנים טובות מאוד: 2003 (עלייה של 51% במדד ת"א 25) ו-2009 עם עלייה של 70% במדד ת"א 25.
בסיכום העשור, הניב שוק המניות תשואה נאה. מדד המניות הכללי, השיג כ-127%, מדד ת"א 25 הניב 137% ומדד ת"א 100: 119%. אבל, הגדיל לעשות מדד מניות היתר שהגיע ל-169%, וזאת למרות שהוא עדיין רחוק מאוד מאוד כיום מהשיא שלו שנקבע ביולי 2007, כמוהו גם במדד ת"א 75.
במבט ענפי, היו אלה מניות הנפט/גז שהשיגו את התשואה הגבוהה ביותר של 943%, אך זאת אך ורק תודות לגילויי הגז ונסיקת המניות ב-2009, בעוד שככלל, עד לשנה זו, הן פיגרו מאוד אחרי מדדי המניות האחרים. עוד בלטו, מניות ענף התעשיה עם 207%, ולעומת זאת פיגרו מניות הנדל"ן עם 75% (ותוך שונות גבוהה ביניהן). בתווך מצויות מניות הבנקים והביטוח עם תשואה של 130%, שמייצגת את תשואת השוק.
מתוך 100 מניות מדד ת"א 100, הרבה מאוד מניות כלל לא נסחרו בבורסה בפתח העשור, וביניהן מניות כמו סלקום, קבוצת דלק, פז נפט, בז"ן, ועוד.
מאלה שנסחרו אז, כמו גם היום, את התשואות הטובות ביותר העניקו למשקיעים מניות הנפט, אך זאת, כאמור, רק בזכות גילויי הגז של השנה אחרונה, כאשר קודם לכן נמנו מניות אלה, בדרך כלל, דווקא על ההשקעות הגרועות ביותר. בסיכום העשור, העניקו אבנר ודלק קידוחי נפט את התשואות הגבוהות ביותר: 1808% ו-1610% בהתאמה.
מבין המניות ה"שגרתיות" יותר, היו אלה שתי מניות מענף הכימיה: כי"ל עם 1337% ופרוטרום עם 994% שהובילו את הרשימה. גם מניות הנדל"ן בלטו היטב: גזית: 818%, מליסרון: 733% ואלוני חץ עם 603%.
בתחתית הרשימה, נמצאת מניית הוט עם תשואה שלילית של 67%-, פורמולה 57%-, וכור 52%-.
לשוק המניות בת"א, מסתבר, אין מה להתבייש בהשוואה למדדי המניות בשווקים הפיננסים העולמיים, בוודאי - לא בהשוואה לשווקים המפותחים. לגבי האחרונים, זה היה עשור גרוע.
מדד הדאקס בגרמניה: 14%-, הפוטסי בלונדון: 22%-, הקאק בצרפת: 34%-.
בארה"ב המדדים המובילים איכזבו קשות: מדד הדאו-ג'ונס ירד ב-8.5%, מדד ה-S&p500 : 23%- ומדד הנאסד"ק ירד בחוזקה: 44%. כל אלה במונחי המטבעות המקומיים בכל מדינה ומדינה.
חולשת המדדים המובילים בארה"ב בולטת מאוד, לא רק בהשוואה לשוקי מניות אחרים, אלא גם בהשוואה לתשואת איגרות החוב של ממשלת ארה"ב (ל-10 שנים), שהעניקו למשקיעים כ-85%.
שוקי המניות של השווקים המתעוררים - זה כבר סיפור אחר, סיפור של הצלחה.הבורסה של ברזיל עלתה 295%, הבורסה של הודו עלתה 246%, ואילו הבורסה של מקסיקו הגדילה לעשות ונסקה ב-380%.
שוק איגרות החוב בישראל
איגרות החוב הממשלתיות הניבו בעשור האחרון תשואה מצטברת של 93%, מה שמייצג תשואה שנתית ממוצעת של 6.7%. הצמודות שביניהן, השיגו 98% והשקליות הלא צמודות השיגו תשואה גבוהה יותר: 115%.
ככל שטווח הפדיון של איגרות החוב היה ארוך יותר, כך גם התשואה הייתה גבוהה יותר, ואם אג"ח ממשלתיות צמודות לטווח של עד 2 שנים השיגו 72%, הרי שאג"ח עם טווח לפדיון של 7 עד 10 שנים השיגו הרבה יותר: 109%.
אבל, הגדיל לעשות אפיק השקעה שנמצא בדרך כלל, ובעיקר בשנים האחרונות, בשולי השוק, והוא איגרות החוב להמרה. אג"ח קונצרניות אלה עם מסלול להמרה למניות, היכו בתשואתן הן את האג"ח הקונצרניות סטרייט, הן את האג"ח הממשלתי, והן את שוק המניות, בהשיגן 151%.
איגרות החוב הקונצרניות הצמודות למדד השיגו אומנם תשואה דומה (94%) לזו של הצמודות הממשלתיות, אבל תוך סיכון גדול יותר, כאשר עיקר הפער נוצר בשנת 2008.
שוק המט"ח
זירת המט"ח הנחילה אכזבה רבתי למשקיעים. העודף בחשבון השוטף של מדינת ישראל בשנים האחרונות, יצר לחץ של תיסוף על השקל, כאשר התערבות בנק ישראל במסחר בשנה וחצי האחרונות רק הקלה ולא שינתה את המגמה הבסיסית.
בסיכום העשור, הדולר נחלש בשיעור של כ-9% כלפי השקל משער של 4.153 שקל בסוף 1999 לרמה של 3.797 שקל לדולר כיום, וגם עם הריבית שהתקבלה במשך העשור על פיקדונות דולריים, האפיק הזה לא התחרה בתשואה של האפיק השקלי או הצמוד. המטבע החזק היה הפרנק השוויצרי שכלפיו פוחת השקל ב-41%, ואחריו האירו שכלפיו פוחת השקל ב-31%.
שוק הסחורות
זה היה עשור מצויין לסחורות. שנים של צמיחה במשק העולמי, ובעיקר של הארצות המתעוררות, ועליית המעמד הבינוני בארצות עתירות אוכלוסין כגון סין, הודו וברזיל, יצרו ביקושים חזקים לסחורות, בעיקר חקלאיות, אך בהחלט לא רק.
מחירי הסוכר עלו בכ-342% והקקאו ב-291%, מחירי הסובין: 116%, החיטה: 111% והתירס עם 100%. המתכת שנצצה יותר מכולן: הזהב עם 283% והכסף אחריה עם כ-222%, ובין המתכות התעשייתיות, בלטה הנחושת עם כ-284%, וגם הנפט עלה בעוצמה : 187%.
תעשיית קרנות הנאמנות
בפתח העשור מנתה התעשיה 389 קרנות נאמנות עם היקף נכסים כולל של 35.8 מיליארד שקל. 64% מנכסים אלה נוהלו ע"י שני הבנקים הגדולים לאומי (לאומי - פיא ופסגות) ופועלים (להק ופק"ן), ועוד 17% ע"י שלושת הבנקים: דיסקונט, מזרחי ולאומי. זאת, לאחר שנה (1999) טובה מאוד של התעשיה.
מאז, חלו שינויים דרמטיים בתעשיה. בעקבות רפורמת בכר, נאלצו הבנקים למכור את החברות לניהול קרנות נאמנות, וחברות הביטוח נכנסו לתמונה והפכו מגורם שולי לחלוטין לגורם מרכזי. נכנסו הרבה גופים חדשים לניהול קרנות, והתעשיה הריכוזית הזו הפכה להרבה יותר ביזורית, הוגדרה מחדש מערכת היחסים בין היצרנים למפיצים, נוצרו סוגים שונים של קרנות שגולת הכותרת שלהם הייתה קרנות כספיות, ולאחרונה - גם קרנות מחקות. קמה לקרנות תחרות עזה מצד תעודות הסל שלא היו כלל קיימות ערב העשור. בסיכום העשור, מספר קרנות הנאמנות כמעט שולש ליותר מ-1,100, וסך נכסיה גדל כמעט פי ארבעה לכ-133 מיליארד שקל.