בימים האחרונים היינו עדים פעם נוספת לנפלאות הפוליטיקה הוירטואלית שלנו - הרבה מאוד מהומה, על לא מאומה. נטלו בה חלק כל המי ומי בפוליקיטה הישראלית, מראש הממשלה ומטה. לאחר מספר סצינות מתוקשרות היטב במחזה האבסורד החוזר ונשנה של הפוליטיקה הישראלית, התפזרו השחקנים והאבק איש לעברו, והכל חזרו, בינתיים, לנקודת המוצא; וירטואליזם במיטבו. כמו במערכות וירטואליות מוכרות היטב, לאחר שמנתקים את הזרם ממסכי מחזה האבסורד, מתנקים המסכים. מי שלא השתגע במהלך המופע הפנטזיונרי, חוזר לעבר זירה ויטואלית אחרת, שבה אנו שולטים הרבה פחות, ואותה אנו מכנים "מציאות".
מי ומי במשחקים במחזה האבסורד? - ראש הממשלה (וכל מי שנשרך סביבו), יו"ר האופוזיציה (ונגרריה), חברי כנסת מכאן ומשם (מהם אקטיביים ומהם פסיביים, מהם שחקני שדה ומהם שחקני ספסל), הציבור, התקשורת והקיביצרס (כל מי שאינו שייך לקבוצות הקודמות).